קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
גברתי היושבת בראש, חבריי חברי הכנסת ובראשם כמובן חברי הכנסת שהעלו את הנושא לסדר-היום, וכמובן ראש מועצת חצור, שנוכח כאן בשעה הזאת בדיון הזה. זה דבר לא ברור מאליו וזה מראה כמה חשוב לו וכמה הוא נאבק למען תושבי חצור. אז באמת, יישר כוח, מיכאל היקר.
אני חייב להתוודות. כשעלתה ההצעה לסדר-היום הזאת, ההצעה הראשונית של מזכירות הממשלה הייתה להעביר אליי את התשובה, כי ראו צפון, שיקום – זה אני. אני הפניתי את תשומת ליבה של מזכירות הממשלה שלאור הנסיבות שתכף אתייחס אליהן, נכון שמי שייתן כאן תשובה זה דווקא משרד ראש הממשלה, כי זה כרגע בידיו, וראש המועצה מכיר את זה היטב. ואמרתי: ואללה, יש הזדמנות מעולה שמעל דוכן הכנסת משרד ראש הממשלה יגיד את דברו, מה עמדתו בסוגיה הזאת.
אני אסביר. ואכן, מזכירות הממשלה קיבלה את עמדתי, והתשובה הועברה למשרד ראש הממשלה, ונכתבה תשובה. וכשראיתי את התשובה אמרתי שדווקא חשוב לי לעלות, אני אקריא את התשובה ואחר כך אגיד את עמדתי.
אז אני אפריד פה בין התשובה הרשמית שאני מקריא, לבין זה שאני אנצל את המעמד הזה, שאני עומד כאן כשר בשם הממשלה, ואגיד מה אני אישית חושב, ומשרד ראש הממשלה מכיר את עמדתי. אז קודם כול, התשובה הרשמית בשם משרד ראש הממשלה: משרד ראש הממשלה מודה לחברי הכנסת שיזמו את ההצעה הזאת על הדאגה הכנה שלהם לחוסנו של היישוב חצור הגלילית ולתושביו בתקופה מורכבת זו.
בהמשך להצעה הדחופה לסדר-היום, להלן הבהרות הממשלה בנושא המענים הניתנים לאזור הצפון: ממשלת ישראל קבעה כי המענים לשיקום יישובי הצפון ירוכזו ויינתנו על ידי מנהלת תנופה, ובהתאם הוגדרו האזורים הזכאים לתוכניות הממשלתיות הנושאיות, על בסיס חוות דעת ביטחונית של משרד הביטחון ושיקולי עדיפות לאומיים נוספים הנגזרים מאופי האיומים שבטווח המכונה 0–9 ק"מ, או קו העימות.
יחד עם זאת, ובניגוד לנטען בתיאור הקצר של ההצעה לסדר-היום, לגבי היעדר תוכנית ממשלתית הכוללת את חצור, חשוב להבהיר כי משרד ראש הממשלה מוביל מהלך רחב ומקיף בהתאם להחלטת ממשלה מס' 3556, מיום 4 בדצמבר 2025, לגיבוש תוכנית אופרטיבית לפיתוח מרחבי של כלל מחוז הצפון. תוכנית זו אינה מוגבלת למרחקי הגבול, אלא מתמקדת בקנה מידה אזורי ובחיזוק גורמי המשיכה והפיתוח של המחוז כולו, מתוך ראייה ארוכת הטווח.
התוכנית תשאף לבסס גישה מערכתית המשלבת היבטים כלכליים, חברתיים, סביבתיים ומוסדיים, במטרה ליצור תשתית איתנה לצמיחה שתשרת את כלל אוכלוסיית המחוז. ככל שקיימים בחצור הגלילית ובאזורים נוספים במרחב זה גורמי משיכה מרחביים, כלכליים או חברתיים, הרי שהם יקבלו ביטוי וייכללו במסגרת התוכנית לפיתוח הצפון. נציין לסיכום שמשרד ראש הממשלה עומד בקשר ישיר ורציף עם ראש המועצה המקומית חצור הגלילית בנושא זה, מתוך מחויבות לקידום הפיתוח באזור כולו.
עד כאן התשובה שהתבקשתי להקריא. מקווה שהבנתם.
אני לא בטוח שהבנתי, לכן אני אוסיף מעצמי, ואנסה לעשות קצת סדר. יש כמה מעגלים בנושא הזה של שיקום הצפון. יש מעגל ראשון, שהוא היישובים המפונים. דיברו כאן מספר חברי כנסת על כך שזה שחצור לא פונתה לא אומר שהיא לא צריכה לקבל סיוע בעקבות המלחמה, אולי אפילו נהפוך הוא. אני באופן אישי מזדהה לחלוטין עם הקביעה הזאת. גם אני, כמו חלק מחבריי כאן באולם הזה, ביקרתי לא פעם בחצור בזמן המלחמה. ישבנו עם ראש המועצה וראינו, מה שנקרא, תוך כדי התרחשות, את הקשיים והאתגרים העצומים דווקא של אלה שלא התפנו.
אבל זה רק המעגל הראשון. המעגל השני נקבע, למעשה, כקבוצת יישובים שנחשבו המאוימים ביותר גם בזמן המלחמה וגם לאחר המלחמה. והקביעה פה הייתה לא של הממשלה – בשונה ממה שנאמר פה – הקביעה פה הייתה של פיקוד הצפון. פיקוד הצפון כתב חוות דעת, מתוקפת על ידי משרד הביטחון, מהם היישובים שנמצאים תחת האחריות שלו ונמצאים בסיכון ביטחוני גבוה ביחס לשאר יישובי הצפון, והוא קבע את הרשימה. היא פחות או יותר כוללת את הקו של 9 ק"מ. אגב, נמצא פה שר הביטחון והרמטכ"ל לשעבר ואלוף פיקוד לשעבר, אז הוא מכיר את זה היטב – מה שקרוי קו העימות, עד 9 ק"מ, שם עובר קו האחריות הפיקודית של פיקוד הצפון. בני, בטח אתה חיית את זה.
אני תכף אענה. מיכאל, אני עונה, אני מסביר לך את המצב.
אני עונה לך איפה זה נמצא בדיוק, ותאמין לי, ויודע את זה ראש המועצה, כמה חשוב לי לפתור את הבעיה. אבל אם העליתם את הנושא, אני חושב שכדאי שתכירו מה קורה איתו ולמה ואיך קרה ומה שקרה וגם מה הולך לקרות.
אז שוב אני חוזר ואומר: בחוות הדעת הביטחונית ששמו על השולחן צה"ל ומשרד הביטחון הם תיקפו קו שהוא סוג של מפגש של שני עקרונות: 9 ק"מ ואחריות פיקודית של פיקוד הצפון. כי היו כמה יישובים מעבר ל-9 ק"מ, אבל הם היו באחריות פיקוד הצפון והתנהלו לפי הכללים של פיקוד הצפון בזמן המלחמה, מבחינת כללי ההתגוננות. זה הקו. חבר הכנסת ביטון, כל היכולת של הממשלה לייצר עדיפות לאומית בנויה על סמך חוות הדעת הביטחונית הזאת. אין דרך לייצר עדיפות לאומית שלא באמצעות חוות הדעת בעניין הזה.
זה אירוע אחר. אני כרגע עונה מבחינת פעולות הממשלה בנושא השיקום. אז נקבע קו. אגב, לקח ליועצים משפטיים שונים במדינת ישראל בערך חצי שנה עד שנקבע הקו. חלקכם גם עקבתם אחרי זה בלייב – עד שהיועץ המשפטי של מערכת הביטחון מצא שפה משותפת עם היועץ המשפטי של משרד האוצר והיועץ המשפטי של משרד ראש הממשלה והיועצים המשפטיים של משרד המשפטים היה תהליך ארוך ומייגע. אבל בסופו של דבר, על סמך חוות הדעת הביטחונית הזאת תוקף הקו, ונקבעה, למעשה, רצועה סביב 9 ק"מ מגבול לבנון, שהיא זאת שקיבלה את המענה המוגבר. על זה אני אחראי, ועל זה אחראית מינהלת תנופה.
בנוסף לזה, מראש, הממשלה אמרה שנפגעו עוד מקומות בצפון כתוצאה מהמלחמה, זה לא מסתיים בקו 9 ק"מ. לכן, גם כשעיקר התקציב הושקע בקו הזה של קו העימות, 12 מיליארד שקל, הוקצו בצד 2.9 מיליארד שקל, בהחלטת ממשלה מיוחדת, שאמורים לתת מענה לכל היישובים שהם מעבר ל-9 ק"מ, ובתוכם גם, כמובן, חצור.
מי שהופקד על הכנת החלטת ממשלה בנושא הזה – אגב, אירוע דומה קרה גם בדרום – גם בדרום יש תקומה שמטפלת בקו 7 ק"מ, והייתה החלטת ממשלה ייחודית של עוטף של העוטף, שהכניסה יישובים מעבר ל-7 ק"מ להחלטת ממשלה ייעודית, עם סכום אחר, קטן יותר ממה שיש לתקומה, אבל נותן מענה לנתיבות, לאופקים, לאשקלון וליישובים הכפריים שנמצאים באזור הזה. אותו הדבר נעשה בצפון. אמרו, ניקח כמעט 3 מיליארד שקל ונשים אותם על התוכנית עוטף קו העימות, ליישובים שהם לא בתוך 9 ק"מ, אבל גם הם נפגעו מהמלחמה.
משרד ראש הממשלה לקח על עצמו להכין החלטת ממשלה בעניין הזה, אנחנו – אני באופן אישי ומנהלת תנופה – אנחנו סוג של גורם מאשר בסוף של התהליך הזה, אנחנו גם מלווים אותו, זה לא תהליך שאנחנו מובילים. בשונה ממה שקורה עד 9 ק"מ, ההובלה פה היא של משרד ראש הממשלה. זה מה שסוכם בין ראש הממשלה לשר האוצר, ומנכ"לית משרד ראש הממשלה באופן אישי ואגף רלוונטי במשרדה מובילים את התהליך הזה.
עכשיו, כאן מתחיל האירוע. משרד ראש הממשלה, לפי הבנתי, עדיין לא גיבש סופית מה העיקרון שעל סמך העיקרון הזה הוא יקבע מי היישובים שנכנסים לתוך התוכנית. כי הצפון הוא גדול, אפשר ללכת על כל מחוז הצפון, ואז ברור ש-3 מיליארד השקלים האלה יימרחו כפרוסה מאוד מאוד דקה על המון המון יישובים. אפשר לחפש מיקוד. לפי מיטב הבנתי, מה שאני יודע עד היום, משרד ראש הממשלה החליט לחפש מיקוד, ללכת על מה שהם קוראים לו ערי ליבה, על סמך עבודת מטה מקצועית שבזמנו נעשתה על ידי אנשי מקצוע של משרד הפנים, וקבעה ערי ראשה כאלה באזורים השונים. למשל, אני אביא כמה דוגמאות, בלי שאני מתיימר להגדיר סופית את הרשימה, כי זה גם לא בידיי. אבל, לפי מה שאני יודע, מקומות כמו עכו, צפת, כרמיאל, נוף הגליל, להבנתי גם נצרת – הם נמצאים בתוך ההגדרות האלה.
וכאן עלתה השאלה של חצור. הגישה ההתחלתית במשרד ראש הממשלה הייתה שכל היישובים שהם לא ערי ליבה יקבלו סיוע, אבל יקבלו סיוע יחסית צנוע, ורוב הכסף יושקע במרכזים הראשיים.
לי לא מוכר. יושבת פה חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, נדמה לי מכרמיאל. לא שמתי לב שהיא חברת סיעת הליכוד.
ראש העיר כן. ובצפת ראש העיר הוא לא מהליכוד, אגב, סתם במקרה.
גם בנצרת, לפי מיטב הבנתי, ראש הרשות הוא לא מהליכוד. זה לא העיקרון. יש עבודה מקצועית של משרד הפנים, שנעשתה, אגב, במשך שנים, חברת הכנסת מטי הרכבי, והיא לא חדשה ולא הוכנה עכשיו ולא קשורה לממשלה הזאת. היא זאת שקובעת מי ערי ראשה ומי מרכזים משניים, ובונה מפה שלמה של הצפון. כאן הדברים נמצאים כרגע מבחינת - - -
זאת עבודת מטה שלא קשורה למלחמה. היא קובעת במבנה האורבני של הצפון – זאת החלוקה.
עכשיו בא משרד ראש הממשלה ואמר, בגלל שצפון זה הרבה מאוד כשזה מעבר ל-9 ק"מ, אני רוצה להתמקד במרכזים שמושכים את שאר הפריפריה שלהם, ומתדיין כרגע עד כמה דרומה לרדת – טבריה בפנים, כן או לא; עפולה בפנים, כן או לא; ועוד כל מיני שאלות מהסוג הזה.
עכשיו, מפה אני עובר – מה עמדתי. מיכאל מכיר היטב את עמדתי, וגם משרד ראש הממשלה מכיר את עמדתי. אני חושב שחצור חייבת להיות נדבך משמעותי בתוך התוכנית הזאת, גם בגלל המיקום הייחודי שלה בתוך האזור של הגליל המזרחי, בזה שהיא בעצם הפכה לקו החזית ברגע שפונו אלה שלפניה, ומעוד הרבה מאוד סיבות.
אני גם הצעתי פתרון, יצירתי בעיניי, שהוא דומה קצת למה שהציע פה חבר הכנסת ביטון, איך אפשר להסביר למה חצור בפנים. צריכים לראות את חצור לא רק איך שהיא היום, אלא איך שהיא הולכת להיות. יש תוכניות בנייה מאוד משמעותיות בחצור שלמעשה יהפכו את חצור לעיר, וכתוצאה מזה אני חושב שהיא תיכנס להגדרה של ערי ראשה של משרד הפנים.
אלה היו ימים אחרים, חבר הכנסת ביטון, עם גודל אוכלוסייה אחר במדינת ישראל.
דווקא היו תקופות כאלה וכאלה, חבר הכנסת בליאק.
אני חושב שאם לראות את חצור על בסיס העתיד שלה, כפי שגם הולך להסתכם בהסכם הגג שלה ובתוכניות הממשלתיות לבנייה בחצור, אז בהחלט יהיה אפשר לבנות במרכז אזורי שיכניס אותם פנימה לתוך התוכנית. אני חושב שזה מה שצריך לעשות. אני מניח שיהיה לא פשוט להעביר את זה מול היועצים המשפטיים למיניהם – זה אירוע מורכב, לא תמיד ההיגיון מדבר בדברים האלה. אבל אני חושב שעל זה צריך להיאבק. אמרתי את זה למנכ"לית משרד ראש הממשלה, שזאת עמדתי המקצועית, וזה גם מה שנציג כשהיא תביא את התוכנית אלינו לאישור.
אני מאוד מקווה שאכן חצור תיכנס פנימה. אני מרגיש הרבה רצון טוב במשרד ראש הממשלה בסוגיה הזאת. לצערי, לא שמעתי דברים ברורים מהתשובה שהתבקשתי להקריא, ולכן בחרתי פה להרחיב מה עמדתי כאן מעל דוכן הכנסת וגם לעשות קצת סדר בסוגיה הזאת, איפה הדברים עומדים, ולאיזה מוקד נכון לפעול וללחוץ כדי שחצור תיכנס.
כמובן, אין לממשלה שום התנגדות לקיים דיון המשך בנושא הזה באחת מוועדות הכנסת. זו יכולה להיות או ועדת הכספים, לדוגמה, או ועדת נגב וגליל, אם ועדת הכספים תהיה עסוקה עכשיו בתקציב ובחוק ההסדרים.
הינה, אם יושב-ראש ועדת הכספים אומר שיש לו זמן, לנו אין שום בעיה לקיים את - - -
אדוני יושב-ראש ועדת הכספים, נראה לי שבעקבות עבודתכם המאומצת בוועדת הכנסת העומס ששמתם על ועדת המיזמים הוא כבר כל כך גדול, שלא בטוח שיתפנה שם זמן לחצור. לפחות אני, הקטן, כפי שעקבתי אחרי דיוני ועדת הכנסת, נראה לי שהוועדה הזאת מגיעה לסף הקיבולת שלה.
אז כאמור, הממשלה לא מתנגדת להמשיך את הדיון בנושא הזה בוועדת הכספים. אני מציע שתזמינו את נציגות משרד ראש הממשלה - -
- - ותבקשו לקבל מהם עדכון איפה שהם נמצאים, כי אני חושב שיש פה עוד עבודה רבה כדי לפתור את הסוגיה הזאת. אבל בעיניי, התוצאה צריכה להיות שחצור תהיה בתוך התוכנית.
1,805 מילים של זאב אלקין. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.