קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, הממשלה קבעה קריטריון אחד מרכזי לשיקום יישובי הצפון – מרחק של עד 9 ק"מ מגבול לבנון. חצור הגלילית נמצאת 11 ק"מ מהגבול, 2 ק"מ מעבר לקו שקבעה הממשלה. ובגלל 2 ק"מ אלה, חצור הגלילית הוחרגה כמעט מכל מעטפת הסיוע והפיצוי והשיקום.
במהלך המלחמה חצור הגלילית אמנם לא פונתה אך המועצה חוותה אזעקות ופגיעות ושיבוש מתמשך של שגרת החיים בתוכה. לפי פיקוד העורף, חצור הגלילית, ראש פינה וצפת היו האזורים המופגזים ביותר שהיו מעבר לקו העימות הרשמי. צריך לציין גם שבגלל שחצור הגלילית לא הייתה מפונה, היא קלטה למעלה מ-10% מהמפונים במהלך המלחמה.
מלכתחילה מצבה הכלכלי של המועצה היה לא מיטבי והתקבלו החלטות ממשלה ייעודיות בעבר לטובת היישוב. מצב המלחמה גרם לכך שהבעיות הכלכליות הוחמרו. ולמרות כל זה, חצור הגלילית לא קיבלה שום סיוע תקציבי מיוחד. גם בהחלטת הממשלה האחרונה, חצור הגלילית לא נכללה במתווה.
במהלך המלחמה, כאמור, נוכחנו לדעת שחצור הגלילית היא מועצה מאוימת. ועם זאת, הדבר לא משתקף בהחלטות הממשלה, לא בהחלטת הממשלה מס' 3265 ולא בהחלטה 919, שקבעו את אזורי העדיפות הלאומית שמאפשרים לספק ליישובים הטבות בתחומי דיור, פיתוח ותעסוקה. חצור הגלילית לא מוזכרת.
הממשלה חייבת לעדכן את ההחלטות האלה כך שיהיו מותאמות למציאות. יישוב שחווה איום מתמשך, ספג אש, קלט מפונים, העסקים שלו היו סגורים, תיירים לא דרכו שם כמעט שנתיים – היישוב הזה לא יכול להישאר מחוץ לסל ההטבות הממשלתי. חצור הגלילית, כמו ראש פינה וצפת, חייבות להיות חלק מהמתווה ולקבל את הסיוע שמגיע להן. תודה.
234 מילים של טטיאנה מזרסקי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.