הפקרת כוח אדם מקצועי בחברה הערבית – רופאים ומורים מחוץ למערכת

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה. לפני שאתחיל את האי-אמון שלי, דבר ראשון, כמובן, אני רוצה להתייחס לשובו של גיבור ישראל רן גואילי, זיכרונו לברכה, שחזר היום לקבורה במדינת ישראל, המדינה שכל כך אהב ונלחם למענה. מי השר? הינה, הוא נכנס. אני רוצה להגיד כמה מילים על רני, לפני הכול.

רני גואילי חלם להיות לוחם ושוטר כבר מגיל צעיר. הוא התגייס כחייל לגולני, נפצע במהלך השירות שלו בתאונת אימונים ושבר את עצם הירך. הרופאים אמרו למשפחתו שעליו להשלים עם כך שלעולם לא יוכל לחזור להילחם, אבל רני סירב לקבל את זה, וכשהתעורר מהניתוח אמר לרופא: תוך ארבעה חודשים אני חוזר למקום שממנו הפסקתי. והוא אכן חזר. לאחר השחרור שלו, רני גויס ליס"מ.

זה ממש מפריע לי, מאיר. אני מדברת על רני גואילי, מי שלא מתאים לו – שיצא החוצה. מה זה הדבר הזה? תעצור לי את הזמן. אתה יכול לעצור לי את הזמן?

תודה. זה לא מתאים.

תודה רבה. לאחר שרני השתחרר, הוא התגייס ליס"מ, ובבוקר 7 באוקטובר הוא היה עם ההורים שלו ביישוב מיתר, כשהוא מחלים מפציעה נוספת, שבר בכתף. למרות השבר, הוא קם, לבש מדים ויצא. וכששאלו את רני: לאן אתה הולך? הוא אמר: נראה לכם שאני אישאר בבית כשאני יודע שהחברים שלי נלחמים? אין מצב כזה.

במהלך הלחימה בצומת עלומים הוא הוביל את הכוח, הוא היה קר רוח, חד, נתן פקודות ותמיד ראשון. כשהגיע רכב המחבלים, הוא פתח באש והסתער, ועם קצין נוסף יצא למרדף. שניהם נקלעו למארב, נלחמו ועצרו מחבלים רבים מלטבוח באנשי קיבוץ עלומים. בהקלטת הקשר האחרונה של רני, הוא נשמע אומר: אני לא יכול להרים את הראש, אני מקבל אש, התחמושת אוזלת. בשעה 10:39 התקבל ממנו הקשר האחרון. לאחר 117 ימים הודיעו להוריו שרני אינו בין החיים.

חברים שלו מספרים על גיבור, לוחם עז, אח גדול ונכס לאומי. רני היה הראשון לצאת מהבית ב-7 באוקטובר כדי להגן ולהציל את אזרחי המדינה. הוא נפל כלוחם, והיום הוא שב לישראל כסמל של גבורה, אחריות וערבות הדדית – כמו שאימא שלו אמרה: הראשון לצאת, האחרון לחזור.

בשמי, בשם כל הכנסת, אני שולחת תנחומים למשפחה שלו, להורים איציק וטלי, ולאחים עומרי ושירה. יהי זכרו של רני ברוך.

וכעת, ברשותכם, אני אעבור לנושא של האי-אמון שעוסק כמובן בהשתמטות. היום היינו אמורים להצביע כאן בקריאה ראשונה על התקציב; נערכנו, חברי הכנסת נערכו, בוטלו נסיעות, בוטלו משלחות, כולם הגיעו, כי בכל זאת יש קומבינה של חוק השתמטות עם חוק גיוס.

אממה, אין חוק גיוס, וכשאין חוק גיוס, אז התקציב יחכה. כל הקומבינה הזאת של להביא ולכרוך את תקציב מדינת ישראל עם הגיוס, זה מה שקרה היום. עשרות חברי כנסת הגיעו, שרים, כולם ביטלו את הלו"ז ותכננו להצביע על התקציב. אבל אנחנו כולנו בני ערובה, כי לא יהיה תקציב בלי חוק השתמטות.

הקומבינה הזאת, שבאמת, פשוט מסריחה – אין לי מילה אחרת – גרמה עכשיו לעיכוב. עכשיו יש חוק-יסוד: משק המדינה, צריך 60 יום – הכול בסדר, קודם כול צריך לתפור את הקומבינה. לא משנה שאצל הרבנים בכלל לא מדברים על גיוס, ואני רוצה לצטט לכם את הרב דוב לנדו, שהוקלט, והוא אומר כך: מה זו השאלה ללכת לצבא, מה אתה רוצה? אף אחד לא רוצה שבני ישיבות ילכו לצבא, אף אחד לא רוצה. מה שעושים בכנסת זה הצלה זמנית, מפני שאם לא, יהיה יותר גרוע. מה שמדברים בכנסת זה שטויות. לא יהיה. אנחנו לא נלך לצבא. אף אחד לא ילך לצבא. קומבינה מס' 1. וכעת לרב משה הלל הירש, קומבינה מס' 2: לציבור שלנו אין מסגרות, חס וחלילה שנמלא יעדים. אף אחד לא ימלא יעדים. בסוף החוק ייפול, אחרי כמה שנים, אבל הרווחנו שנים.

מה יש עוד לומר כששני הרבנים הראשיים, הרב דוב לנדו והרב משה הלל הירש, שמובילים קהילות שלמות – לוחמים פוטנציאליים כנראה לא – אומרים בצורה מאוד ברורה: הכול קומבינה, אף אחד לא יתגייס, אף אחד גם כך – למה? סתם אנחנו מעבירים פה את הזמן.

אני אומרת לעצמי: ואללה, הוא צודק. זה מה שהוא רוצה, מותר לו, הוא רב, הוא לא רוצה שבני הישיבות יתגייסו. מה שאני לא מצליחה להבין – למה הקואליציה נופלת בפח הזה? למה אף אחד לא מדבר על זה שאין גיוס? מילא שאתם יושבים בוועדת חוץ וביטחון ומספרים לעצמכם סיפורים, אבל הינה, הוא אומר: מה שמדברים זה שטויות ואף אחד לא התגייס. אז למה הוועדה הזאת של חוץ וביטחון נמשכת? אני לא יודעת.

מה שמדהים זה שביבי – ממש לפני שבועיים ראש הממשלה, צריך לומר, אמר בדיון 40 חתימות: "אנחנו מקדמים מתווה היסטורי, מתווה שיביא לגיוס של 23,000 חרדים, בשלוש וחצי השנים הקרובות. מדובר כאן במהפכה אמיתית שלא הייתה מאז הקמת המדינה עם מספר עצום של מתגייסים, והדבר יקל מאוד על משרתי המילואים". אני לא מצליחה להבין. אומרים לך הרבנים האלה שלא יתגייסו, אתה עומד במליאת הכנסת, מישיר מבט לחברי הקואליציה והאופוזיציה, ואומר שאתה תגייס אלפים. איך זה מתחבר? איך זה מתחבר? שקר? כנראה, כי הרי רק בשבוע שעבר הוא עלה במליאה ואמר שהוא היחיד שהלך למבקר המדינה – מסתבר שכל ראשי מערכות הביטחון הלכו.

באמת, תראו, מילא שראש הממשלה משקר, כבר התרגלנו, אבל איפה כולם? לאף אחד לא אכפת מהקומבינה המסריחה הזאת? לאף אחד לא אכפת שכל תקציב המדינה מחכה לראות אם יש השתמטות או לא? אתה חבר כנסת רציני, אלי דלל, לא מפריע לך שעומדים רבנים ואומרים: אף אחד לא יתגייס? איך אפשר ביד אחת לתת חקיקה לאנשי מילואים – וראיתי, יש לו הטבות, ונופשים ומה הוא לא מביא – ומצד שני לירוק להם בפרצוף ולשלוח להם עוד צו, ועוד 300 ימים, ועוד 40 ימים? לא מבינים שהמילואימניקים האלה, המסכנים האלה, כבר איבדו את העסק, חלקם איבדו את המשפחה, חלקם פוסט-טראומטיים? מה יעזור שתזרוק עליו עוד נופש ועוד נופש, אם בסוף הוא צריך עוד אנשים שיחליפו אותו? מה רוצה המילואימניק בסוף, אתה יודע מה הוא רוצה? שיחליפו אותו. שיחליפו אותו.

אני אספר לך, לקראת סיום: ביום שישי הייתה לי שיחה עם אחיין שלי, שהוא בצו שמונה מהיום שהוא השתחרר.

תודה. הוא שנה וחצי בצו שמונה. בעיקרון, בעולם תקין הוא היה משתחרר, טס לחול, מתחיל לימודים, סבבה? כמו כל אחד. הוא אמר לי: מירב, אני בהתלבטות, כי מצד אחד הצבא צריך אותי, ואני יודע שהוא צריך אותי – כי יש לו התמחות מסוימת והוא תומך לחימה – מצד שני, מתישהו הוא אמור להתחיל את החיים שלו. אז מה יעזור, תגיד לי, שהוא יקבל עוד נופש, ועוד קופון ועוד קופון? בסוף הוא צריך להתחיל את החיים.

ואיפה אנשי המילואים שיש להם משפחות וילדים? מה איתם? איך אפשר באמת להמשיך ולירוק בפרצוף של אנשי המילואים ולקדם כאן השתמטות, כשהרבנים בעצמם אומרים – ובזה אני מסיימת – שמה שאומרים בכנסת זה שטויות ושאף אחד לא יתגייס? והעובדה שאתם שותקים ואף אחד מכם לא אומר: עובדים עלינו בעיניים – באמת, אני לא יודעת מה עוד צריך לקרות כדי שתבינו, כדי שתבינו שבחוק הזה אף אחד, אבל אף אחד, לא יתגייס, ואותם אנשי מילואים ימשיכו לשאת בנטל בשביל כולנו. תודה רבה.