קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, בשבוע שעבר עמדתי כאן וציטטתי דברי בלע מחליאים, גזעניים, שכתבו לפני כ-70 שנה עיתונאים ואנשי ציבור כנגד היהודים המזרחים, שהעלילו עליהם שפשע רווח בקרבם בגלל התרבות הפרימיטיבית שלהם. זה ציטוטים שהבאתי לפה, כבוד היושב-ראש. וכמובן שהדברים האלה היו שקריים, גסים, גזעניים בעליל. אותן השמצות שמוטחות היום בערבים. בדיוק אותו דבר. תיאר את זה פסיכולוג ידוע בשם ויליאם ריאן בספר שנקרא Blaming the Victim ב-1971. הוא תיאר את זה כדה-ויקטימיזציה. כלומר, שלילת מעמד הקורבן והאשמתו שלו במצב שלו. וזה היה אותו דבר עם המזרחים, והיום אותו דבר עושים עם הערבים.
אני רוצה עכשיו, בזמן הקצר שיש לי לערוך עוד השוואה, שהיא כמובן ממשיכה את קו ההשוואה הקודמת, וזה בין התנהלות הממשלה והמשטרה בימינו, בישראל, אל מול טירוף הפשיעה בחברה הערבית, לבין מקרים בעבר שבהם השתמשו שלטונות ואף טיפחו ארגוני פשע בכל מיני מקומות בעולם כנגד מיעוטים לאומיים, אתניים, דתיים או פוליטיים. האינקטה בדרום אפריקה – השתמשו בה וטיפחו אותה, משטר האפרטהייד, פושעים כנגד השחורים ובני בריתם שפעלו איתם נגד האפרטהייד.
המאות השחורות ברוסיה – פושעים, עבריינים, שטיפחו אותם כנגד היהודים. הכנופייה הירוקה בשנגחאי, של צ'יאנג קאי-שק. יש דוגמאות אין-ספור בהיסטוריה שהשלטון מנצל את מה שנקרא מרחב ההכחשה, היכולת לטעון שהאלימות היא לא אשמתו אלא תוצר של למשל תרבות של קבוצה מסוימת. זה לא פטנט ישראלי, אבל הוא רווח גם פה.
אני רוצה לחזק מכאן את השובתים והשובתות בחברה הערבית ואת כל מי שתומך בהם, בקרב הציבור היהודי ובכלל. אני רוצה לחזק את השובתים והמוחים בסח'נין, במג'ד אל-כרום, באום אל-פחם, בדיר חנא, בשפרעם, בטמרה, בעראבה ועוד ועוד. זה מרי אזרחי לא אלים, ואני מברך אותו. אני רוצה להגיד לכולם (אומר בערבית: חברים וחברות, השתתפו בשביתה, אני איתכם). תודה רבה.
271 מילים של עופר כסיף. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.