קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ינון, אנחנו רגילים בוועדת הכספים שאנחנו יושבים, עושים דיונים, שואלים שאלות, כמובן לא מקבלים תשובות, ואז מגלים שהכול בלוף. אני לתומי אמרתי: טוב, נו, ועדת הכספים, זה נורמטיבי. אבל מה אנחנו מגלים עכשיו? ואני בטוח שזה מפריע לך, שגם בוועדת החוץ והביטחון קורה אותו דבר. אתה יושב, מתעמק, אפילו מרכיב מלא את המשקפיים, אתה לא כמו שאתה בוועדת הכספים, שאתה שד, אתה רואה הכול; שם אתה שם את המשקפיים, יושבים, קוראים, שעות, ימים, לילות. ומה בסוף מתגלה? בטעות לגמרי, או שזה לא טעות, זו מדיניות. אומרים אותם הרבנים הגדולים שבטעות יצאה להם האמת, אף אחד לא ילך לצבא, החוק ייפול, אבל הרווחנו שנים. איזה יופי. איזה כיף זה.
יושבים בוועדה ומבלפים את כל העם. למה אתם מבזבזים כל כך הרבה זמן? בואו לפה, תגידו: תשמעו, הכנסנו עכשיו את פינדרוס, הוצאנו את אייכלר, הבאנו את ההוא, הפרדנו את דגל, אגודה, בואו פשוט תירקו לנו בפנים, תשחררו אותנו מהזמן, תשחררו את האנשים לבתים שלהם. תגידו: אנחנו לא מעוניינים באירוע. למה אתם עובדים עלינו? איזה קטע זה לעבוד עלינו. כל הזמן עובדים עלינו.
ואז עולים לפה חברי כנסת, ועכשיו כל אבירי איכות השלטון מהקואליציה, הציונות הדתית, איך אתם עוד יכולים לתמוך בחוק הזה? איך? איך, מיכל? תגידי לי את. תראי מה הם אומרים.
לא. תראי מה הם אומרים. עזבי אותי.
ראית מה הם אומרים? ראית מה עכשיו ההקלטות שפרסמו, שלהם?
לא אקריא לך. אין צורך להקריא לך. אני בטוח, אגב, אני בטוח שאת איכשהו תשמעי על זה היום. אני בטוח. פשוט מדי פעם האמת מתפוצצת לנו בפנים. מדי פעם היריקה מגיעה ישר בפנים של כולנו.
יש נטייה לערבב ולבלף, כמו שהדוגמן של לקוסט היום עמד פה והרצה למירב. היא שאלה שאילתה, קרוקודייל דנדי אמר: ואללה, אמרתי שווייץ פה, את שומעת? המדינה הבטוחה ביותר, לא נרצחים, לא הרוגים, לא תאונות, לא כלום.
הדוגמן של לקוסט מכר לנו שזה שווייץ, ואתם מוכרים לנו שאשכרה יהיה גיוס.
329 מילים של נאור שירי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.