קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה. אדוני היושב-ראש, שרים, חבריי חברי הכנסת, אתמול בערב קיימנו עצרת בכיכר הבימה להביא למודעות, לתודעה, את הילדה שנחטפה היימנוט קסאו. אני בטוחה שכולכם שמעתם לפחות, אם לא ראיתם את התמונה שלה מתנוססת במגדלים, בגשרים, בתחנות אוטובוס, וגם לא פותחת מהדורת חדשות. אני בטוחה שאי פעם שמעתם לא רק על הסיפור הישראלי, חבריי חברי הכנסת. עוד חודש כמעט שנתיים מאז שהיימנוט קסאו נחטפה. אני מאמינה ששמעתם, אבל בעצרת לא ראינו אתכם. איפה אתם? איפה הערבות ההדדית? תגידו, כשמדובר בילדה היימנוט – לצורך העניין, אני אוסיף שגם ילד, נער חרדי, מוישי, נעדר, מלפני ארבע שנים, באותו אזור, ואת אף אחד זה לא מעניין, כי יש אנשים יותר שווים ויש אנשים פחות שווים. נציגי הציבור הישראלי, כיכר הבימה לא רחוקה מכיכר החטופים.
אני חושבת שלכיכר החטופים כל אחד הגיע לפחות פעם אחת, אבל כשמדובר בילדה שההורים שלה עולים חדשים, לא ראינו אתכם. באמת בושה.
142 מילים של צגה מלקו. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.