קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להשתתף בצער – זה כבר שלוש המשפחות שאיבדו את הפעוטות שלהן, את הילדים שלהן, שזה הדבר הכי יקר בעולם לכל אדם, והכאב הוא כאב כל כך גדול. לראות אחרי זה תמונות, מה נעשה במקום הזה ואיך הילדים האלה היו במשך היום, לראות ילדים ליד האסלה ומתחת לכיור, והכאב הוא כל כך גדול.
ומהכאב הגדול וההשתתפות בצער המשפחות, אני רוצה – אני לא יודע כבר איך להגיד את זה. מערכת החינוך שלנו בקריסה נוראית. 80% מהמעונות במדינת ישראל הם פרטיים. הרגולציה פשוט מקשה על בעלי המעונות, והמחירים שמשלמות המשפחות כדי לשים את הילד שלהן במעון הוא בלתי נתפס; זה מגיע כבר ל-6,000 שקל בחודש. מה הפלא שמחפשים מקומות זולים? מה הפלא שמחפשים לעבד את החוקים ולעשות את הדברים עקומים כדי לחסוך כסף על הילדים שלנו?
אנחנו לפני התקציב. אני קורא לשר החינוך: הגיע הזמן לעשות רפורמה אמיתית. אין מטפלות, אין סייעות, אין מורים, אין גננות. צריך להתעורר. זה הילדים שלנו, של כולנו, וצריך שיהיו במקום מוגן ובטוח, וללא רפורמה אמיתית, זה לא יקרה.
171 מילים של סימון דוידסון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.