יום לציון עליית יהודי תימן לישראל ולהנצחת זכרם של הנספים בדרך לישראל

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני סגן יושב-ראש הכנסת, בפעם השנייה, ברכות. חבריי חברי הכנסת, עוד פעם, אני מקריא את מה שכתב לי שר המורשת חבר הכנסת עמיחי אליהו.

היום הזה הוא יום מיוחד, יום שנקבע בחוק על ידי הכנסת כיום ציון של אחד הפרקים המרגשים והמופלאים ביותר בסיפור התקומה הלאומית של עם ישראל: זיכרון עליית יהודי תימן לארץ ישראל.

הפסוק בספר שמות אומר: "ואשא אתכם על כנפי נשרים, ואבִא אתכם אלי". המילים הללו, שנאמרו בהר סיני, קיבלו משמעות מרגשת כאשר כ-50,000 יהודי תימן נישאו על כנפי נשרים ועל כנפי מטוסים, ממחנה גאולה בעדן אל ארץ האבות. היה זה רגע שהוא לא פחות מגאולה ממשית, חזון בין אלפי שנים שהפך למציאות. למעלה מאלפיים שנה שמרו אחינו בתימן על גחלת היהדות בתנאים הקשים ביותר, תחת שלטון עוין, בבידוד כמעט מוחלט משאר התפוצות. ולמרות הבידוד הזה, שימרו יהודי תימן אוצרות שאין להם תחליף: את המבטא העברי הצח, שחוקרים רבים מאמינים שהוא הקרוב ביותר לעברית הקדומה; את מנהגי התפילה העתיקים, שנשתמרו כמעט ללא שינוי מימי בית שני; את האומנויות המופלאות: הצורפות, הרקמה ואומנות הכתיבה והספרים. ומעל הכול, את האמונה העמוקה והכמיהה לציון.

אי-אפשר לדבר על מורשת יהדות תימן בלי להזכיר את דמותו הגדולה של רבי שלום שבזי, גדול משוררי תימן, שחי במאה ה-17. רבי שלום כתב מאות שירים ופיוטים, שמבטאים את האהבה העמוקה לארץ ישראל, את הגעגוע לירושלים, את התקווה לגאולה. "אם ננעלו דלתי נדיבים, דלתי מרום לא ננעלו". מילים אלה, שהפכו לסמל של יהדות תימן והתפרסמו בדורנו בכל העולם בביצועים של שושנה דמארי ועפרה חזה, שתיהן ז"ל, מבטאות את האמונה התמימה שליוותה את יהודי תימן לאורך כל שנות הגלות – האמונה שגם כאשר שערי בני אדם נסגרים, שערי שמיים תמיד פתוחים.

יהודי תימן עלו עוד הרבה לפני קום המדינה, אך עם קום המדינה, בשנת תש"ח, הבשורה הגיעה גם לכפרים הנידחים ביותר של תימן. עשרות אלפי יהודים שהיו מפוזרים ביותר מ-1,000 עיירות וכפרים, קמו כאיש אחד ויצאו למסע ארוך וקשה לעבר מחנה גאולה בעדן. הם הלכו ברגל ימים ושבועות, סבלו מהתקפות שודדים ומרדיפות, שילמו כופר מופרז, ובכל זאת לא ויתרו על דבר אחד: ספרי התנ"ך שלהם. את הספרים הקדושים הם נשאו איתם בכל מחיר. ואז הגיע הנס: מטוסים, שרבים מהעולים מעולם לא ראו קודם לכן, נשאו אותם אל ארץ האבות. כשאחד הקשישים נשאל אם הוא לא מפחד לטוס, הוא השיב בפשטות: הכול כתוב בתנ"ך, "ואשא אתכם על כנפי נשרים". זאת הייתה אמונה טהורה ותמימה, שהפכה את מבצע ההעלאה לחוויה לאומית רוחנית ועמוקה.

ביום הזה אנחנו גם זוכרים בכאב את אלה שלא זכו להגיע. את אלה שנפלו בדרך הארוכה מכפריהם לעדן, את אלה שנספו מרעב וממחלות במחנות המעבר, את אלה שעלייתם הייתה כרוכה בטרגדיה אישית ומשפחתית קשה.

עולי תימן הגיעו לארץ עם מטען תרבותי עשיר, שתרם והעשיר את החברה הישראלית בכל תחום. ואנחנו חווינו זאת היטב, מהמוזיקה של ברכה צפירה, שושנה דמארי ועפרה חזה, דרך המחולות העממיים, שהפכו לסמל של התרבות הישראלית, ועד לצורפות והרקמה, שהם שם דבר בארץ ובעולם.

אך יותר מכול, עולי תימן הביאו איתם את מידת החריצות והעבודה, את ההסתפקות במועט, את השלווה והסולידיות, את האמונה העמוקה. כבר בראשית ימי היישוב - - -

אני גם אוהב את יהדות אתיופיה. על אמת.

כבר בראשית ימי היישוב, עוד לפני קום המדינה, יהודי תימן היו מחלוצי העבודה העברית, בוני הבתים והערים.

הרב אברהם יצחק הכהן קוק כתב על עולי תימן: כמעט שלא נמצא ביניהם עם הארץ כלל, וכולם יראי ה' מאוד ומתפללים בכל יום שלוש פעמים בציבור בכוונה. זוהי המורשת שמציינים ומוקירים היום.

הנחלת מורשת יהדות תימן לדור הצעיר היא משימה לאומית מהמעלה הראשונה. עלינו להמשיך ולשמר את המנגינות העתיקות, את המנהגים הייחודיים, את הלשון העברית הצחה, את האומנויות המסורתיות; עלינו לדאוג שהדורות הבאים יכירו את הסיפור המופלא הזה, סיפור של אמונה שלא נשברה, של תקווה שלא כבתה, של חלום שהתגשם. סיפורם של יהודי תימן הוא לא רק פרק בהיסטוריה, הוא מקור להשראה לכולנו.

לפני כ-75 שנה עלו לארץ מולדתנו עשרות אלפי יהודים שחיבקו את ארץ ישראל ותרמו לבניינה, והיום ממשיכי דרכם בכלל היחידות המובחרות אלה לוחמי צה"ל בני העדה התימנית, שמגינים עלינו היום וכוללים את בניהם ונכדיהם של אותם עולים נחושים, עדה שאנחנו מעריצים ומחבקים בחום על תרומתה לחברה הישראלית בכל תחום ותחום.

ברשותכם אסיים בתפילה של רבי שלום שבזי לגאולה שלמה, תפילה שהתגשמה בחלקה עם קום המדינה ועליית יהודי תימן, ושאנו מאמינים שתתגשם במלואה במהרה בימינו: אלוהים אשאלה יחיש משיחו. תודה רבה ויהי זכרם של כל עולי תימן שנספו בדרך חקוק ונצור בליבנו. כתב ארוך, אבל יפה. תודה רבה.