- - בלי שהם הצליחו להציל אותו. היום פגשנו בכנסת אימא מנוף הגליל, אחת משלושת המקרים האלה, כולה שבורה, כי הבן, כדי לגונן עליה לא סיפר לה מה עובר עליו בבית הספר.
אתמול בלילה פגשתי מישהי בשם הודיה שהיא יועצת חינוכית בתיכון והיא אחראית לחוסן הנפשי של נערים ונערות בבית הספר, והיא אומרת: אני הולכת לעזוב את העבודה, כי אני לא מסוגלת לקחת אחריות על הביטחון האישי שלהם, כי הנפש שלהם בסכנה. אמרתי לה: אל תעזבי, כי את העוגן שלהם. העניין הזה זה חיי אדם. זה לא פסיכולוגיה, זה לא טיפול נפשי – זה הצלת חיי אדם, ואנחנו צריכים לעזור לאנשי מקצוע כמו הודיה ולמשפחות, לאתר, למנוע, לדבר על זה, לעשות את התוכנית הלאומית הזאת כמו שצריך, ואולי נציל ילד או שניים. זה ראוי, המעשה הזה.
148 מילים של מיכאל מרדכי ביטון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.
מיכאל מרדכי ביטון · כחול לבן – המחנה הממלכתי