עלייה במקרי אובדנות בקרב ילדים ובני נוער ברקע תת-התקצוב של התוכנית הלאומית למניעת אובדנות

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה רבה. אדוני היושב בראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, חברת הכנסת מזרסקי המציעה והחברים שהצטרפו, אנחנו מדברים היום אולי על אחד הנושאים הקשים ביותר שאנחנו נאלצים לדבר עליהם ולהתמודד איתם – החיים של הילדים שלנו. בשבועות ובחודשים האחרונים אנחנו נחשפים שוב ושוב לטרגדיות שלא נותנות מנוח. מאחורי כל כותרת יש ילד, יש משפחה, יש קהילה שנשברת בבת אחת. יותר מדי פעמים כולנו שואלים את עצמנו: איפה היינו לפני כן? למה לא הצלחנו לעצור את זה?

ההתאבדות היא כבר אולי סיבת המוות השנייה בקרב בני נוער בישראל. נתוני משרד הבריאות מראים שבשנת 2024 מאות בני נוער ניסו לשים קץ לחייהם. 20% מדברים על כך שהיו להם מחשבות אובדניות. אלו מספרים שאסור לנו להתרגל אליהם. אלו ילדים בעיצומו של מסע החיים, ילדים שאיבדו תקווה, ואנו מחויבים להיות התקווה שלהם. הטרגדיות שקראנו עליהן בחודשים האחרונים על נער בן 14 מנוף הגליל, בן 15 מהרצליה, בת 12 מראשון לציון – הן לא יוצאות דופן. הן חלק מתופעה שמתרחבת מתחת לרדאר, תופעה שעוברת בין בתים, בין בתי ספר, בין מסכי הטלוויזיה והסמארטפונים. האמת היא שאנחנו לא עושים מספיק כדי לעצור אותה.

כבר במושב הקודם נפגשתי והגיעו הנה הורים, מחנכים וילדים שסיפרו על חרמות בבתי הספר, על לחץ ברשתות, על שיימינג, על בדידות. גם אז העלינו את זה להצעה דחופה לסדר-יום, כי ראיתי מקרוב עד כמה הלחץ החברתי הזה יכול להפוך מהר מאוד למצוקה נפשית עמוקה, ועד כמה זעקה של ילד יכולה לפעמים להישאר בלי מענה עד שאין דרך חזרה.

בתוך כל זה התוכנית הלאומית למניעת אובדנות, שאושרה כבר לפני יותר מעשור, תקועה בתת-תקצוב. לפי החלטת הממשלה משנת 2013, התקציב היה אמור לעמוד על 27 מיליון שקלים בתוך שלוש שנים. היום, 12 שנים אחרי כן, אנו עומדים רק על 17 מיליון. איך אפשר לדרוש ממערכת הבריאות, החינוך והחברה האזרחית לתת מענה כשבסיס התקציב פשוט לא שם? מוקדי החירום לא עומדים בעומס, אנשי המקצוע כבר מבקשים עזרה, הורים מתחננים שיראו את הילדים שלהם בזמן – ואנחנו מתנהלים כאילו יש לנו אותו.

כשילד נמצא במצוקה – כל יום הוא נצח. ולכן תודה רבה לך, חברת הכנסת מזרסקי, שהעלית את זה כהצעה דחופה כאן לדיון במליאה ואחר כך גם כן לוועדות הכנסת; לחברים שהצטרפו, פעלו ופועלים כדי להציל את החיים של הילדים, שלצערנו, מגיעים למצוקה ולחרמות קשות בתוך בתי הספר. הדבר הזה הוא לא נושא פוליטי – זה לא של ימין ולא שמאל, זה לא של מגזר כזה או אחר – מדובר בחיי אדם של הילדים שמונחים כאן על השולחן. אז תודה רבה לחברים, ואני מאוד מקווה שכולנו נצביע בעד, נעביר את זה לאחד מדיוני הוועדות, לאיזה ועדה - - -

לוועדה שתרצי – נחליט על זה אחר כך. תודה רבה.