עלייה במקרי אובדנות בקרב ילדים ובני נוער ברקע תת-התקצוב של התוכנית הלאומית למניעת אובדנות

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני באה לדבר עכשיו על נושא מאוד מאוד כאוב. בחודשים האחרונים אנחנו עדים להחרפה מדאיגה ולעלייה דרמטית במקרי אובדנות בקרב ילדים ובני נוער. רק בחודש נובמבר, החודש האחרון, שלושה ילדים שמו קץ לחייהם בעקבות חרמות שעברו בבית ספר. אתם יודעים כמה ניסיונות אובדנות היו השנה והצליחו להציל את הילדים? בערך 900 מקרים.

שלושה מהם לא הצליחו להציל, וזה לא נורמלי, זה לא נורמלי, המצב במדינה שבני נוער נמצאים במצוקה והם לא מקבלים יחס ראוי, לא מקבלים טיפול בזמן, ומחפשים דרך להיפטר מהכאב שקורע אותם מבפנים. המקרים האלה פשוט מטלטלים. אני ממש מזדעזעת, מזדעזעת, במיוחד בגלל שאני עברתי חרם בגיל 12, ומבינה היטב מה מרגיש ילד או ילדה שמשפילים אותם, שלא רוצים לדבר איתם, שלא מתייחסים אליהם. זה נורא.

בשבוע האחרון, בשבוע הזה בכנסת, התקיימו שלושה דיונים בנושא. חבר הכנסת משה קינלי טור פז קיים דיון בוועדה אלטרנטיבית, בוועדת חינוך אלטרנטיבית, בגלל שוועדת חינוך מן המניין לא מתכנסת; חברת הכנסת קטי שטרית קיימה היום דיון בוועדה לזכויות הילד; היום התקיים גם דיון בוועדת העלייה והקליטה ביוזמתו של חבר הכנסת ולדימיר בליאק על מצוקה נפשית ורגשית של ילדים עולים, שחשים יחס משפיל במוסדות חינוך במדינת ישראל.

לצערי, הקול של הממשלה לא נשמע בכלל בנושא הזה. לא שמעתי אפילו משפט אחד משר החינוך שמתייחס לאירועים האלה, לא שמעתי את שר הבריאות הזמני, שעובד ברבע משרה, איך הוא יגיע לזה? אני אפילו לא יודעת אם הוא יודע שקיימת התופעה הזאת. דרך אגב, שבוע לפני תחילת מושב החורף שלחתי מכתב לשר הזמני חיים כץ, התראה שיש עלייה במקרי אובדנות, ושחייבים להרחיב דחוף את התוכנית הלאומית למניעת אובדנות, ולהגדיל את התקציב של התוכנית כבר השנה, ולא לחכות לתקציב של שנת 2026. לא קיבלתי שום התייחסות ממשרד הבריאות.

לפני 12 שנים שרת הבריאות דאז יעל גרמן זיהתה שיש בעיה, הקימה מועצה לאומית למניעת אובדנות, וקבעה שהתקציב ההתחלתי של התוכנית יהיה 11 מיליון שקלים, בכוונה שתוך שלוש שנים התקציב יגדל ל-26 מיליון שקלים. עברו 12 שנים, ונכון להיום התקציב של התוכנית הלאומית למניעת אובדנות עומד על 17 מיליון שקלים בלבד – וזה אחרי שנתיים של מלחמה מטלטלת, של בריחות למקלטים, כשילדים עוברים טלטלה, וכשיש עלייה דרמטית בחרמות בבתי ספר, והתקציב לא גדל.

אני אסיים, בבקשה, ברשותך, היושב-הראש – משפטים לסיום. מכיוון שאין לנו לא ועדת חינוך ולא שר בריאות קבוע, ביקשתי לקיים דיון דחוף כאן בנושא הזה במליאת הכנסת במטרה לקבל ממשרד הבריאות תמונת מצב עדכנית על יישום התוכנית למניעת אלימות ולמניעת אובדנות, ולצאת מכאן בקריאה ברורה: התקציב חייב לגדול – ואפשר לעצור את תופעת האובדנות. אפשר אחרת.