קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, חבר הכנסת ינון אזולאי, יוזם הדיון, מכתב ח"י המשפחות מגאורגיה שאותו אנו מציינים היום הוא מסמך לאומי מכונן שהיה ראוי שיילמד בכל כיתה ובכל מוסד במערכת החינוך.
יהדות ברית המועצות הייתה כלואה מעבר למסך הברזל, לא רק כלואה באופן פיזי, אלא מוסתרת ונעלמה מעיני שאר חלקיו של העם היהודי. והינה, באותה שנה, תשכ"ט, הפציע והבליח האור הקטן הזה מתוך החשכה. במכתב, ח"י המשפחות מדגישות ששאיפתן ורצונן לעלות לארצה לא נובעים מחשש אנטישמי או מרצון לקיים את חיי הדת שלהן; מה שהניע את חותמי המכתב היה תודעה יהודית לאומית שורשית ועמוקה – תודעה שבה עדיין היה צרוב באופן חי הכאב של חורבן ירושלים ובית המקדש על ידי ממלכת רומי; תודעה שעבורה ימי הגלות ושרידותו של העם היהודי הם מציאות חיה ונושמת; תודעה שגם מעבר למסך הברזל לא נסתר מעיניה, כלשון המכתב, שנתקיימה הנבואה: עם ישראל קם מאפרו.
יש מי שהיום היו קוראים לכותבי מכתב שכזה משיחיסטים הזויים. לכאורה, עם כל הניסוח מעורר ההשראה של המכתב, היה מדובר בסך הכול ב-18 משפחות, קמצוץ בלתי משמעותי מתוך מיליוני היהודים שמעבר למסך הברזל. אבל מרן הרב קוק זצ"ל לימד אותנו שאנחנו צריכים להתרגל להסתכל על המציאות על התוך ועל הנולד. מה הכוונה? בתורה נאמר שעם ישראל הוא עם חכם ונבון; חז"ל מלמדים אותנו שנבון זה מי שמבין דבר מתוך דבר, וחכם הוא מי שרואה את הנולד. להבין את התוך זה לא להיות כבול אל החיצוניות הפיזית והכמותית אלא לדעת להתבונן בתוכיות הדברים, בעומקם. כמו הורים שעומדים מול תינוק בוכה שעסוק רק באכילה, שינה, בכי ולכלוך הטיטול, אבל הם יודעים שבתוכו ישנה נשמה שעוד תופיע במלוא תפארתה כשתינוק זה יגדל, לראות את הנולד זה לא להישאר במשמעות הרגעית של המציאות הנוכחית, אלא להכיר במה שעתיד לצמוח ממנה, כמו אותם הורים שרואים בחזונם את האדם הגדול שעתיד לצמוח מאותו תינוק.
המציאות החיצונית הרגעית של אותו מכתב הייתה פנייה של 18 משפחות מגאורגיה, אבל המכתב היה ביטוי לתוך, לנשמה היהודית שבערה בכל מיליוני היהודים מעבר למסך הברזל, לכיסופים לציון במשך אלפיים שנה. ומה שהיה עתיד להיוולד מהמכתב הזה זה נפילת מסך הברזל 20 שנה מאוחר יותר ויציאתם לחופשי של כל אותם מיליוני יהודי ברית המועצות לשעבר. לא לחינם אמרה גולדה מאיר, ואני מצטט, "לולא היה המכתב של 18 המשפחות, לא הייתה עלייה מברית המועצות". ברוך השם שזכיתי גם אני ליטול חלק באותו מהלך כאשר כ-15 שנים מאוחר יותר נתתי את חלקי הקטן במאבק למען שחרורו של נתן שרנסקי, מאבק שסדק את מסך הברזל.
גברתי היושבת-ראש, המאבק הנחוש הזה של אותן ח"י משפחות מגאורגיה והמאבק של נתן שרנסקי יחד עם שאר חבריו אסירי ציון ומסורבי העלייה הם לא עוד מאבקים כנגד דיכוי ולמען שחרור לאומי כמו מאבקים אחרים בעולם; המאבקים הללו הם התפרצות של הנשמה של עם ישראל, התפרצות של הנשמה שלנו שהייתה כלואה בבור הכלא של הגלות; התפרצות של הנשמה היהודית הלאומית שלנו שמבקשת לשוב אל הארץ, לשוב להיות עם, לשוב אל הזהות, אל המהות והייעוד שלנו כעם שנבחר לשליחות היסטורית על ידי בורא עולם לפני למעלה משלושת אלפים שנה. כדי לוודא שהתפרצות הנשמה הזאת תישמר באמת כתהליך תחייתו של עם ישראל ולא כאיזשהו מהלך כלכלי של שיפור איכות חיים שמאפשר גם לאחרים לבוא לארץ, הגשתי את הצעת החוק מיהו יהודי ואת הצעת החוק לתיקון חוק השבות וביטול סעיף הנכד. כי רק אם נשמור על זהותנו היהודית-לאומית כעם וכמדינה, נוכל באמת למלא את ייעודנו – להביא ברכה וגאולה לכל האנושות. תודה רבה.
541 מילים של אבי מעוז. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.