תקצוב מכינות אופק

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אולי זו גם בעיה של המרוקאים. אדוני היושב-ראש, לפני שתפעיל את הזמן, אני באמת שואלת את עצמי: משבר כוח האדם בצה"ל – כפי שהיום דנו עליו בוועדת משנה לכוח אדם בוועדת חוץ וביטחון, יש באמת עזיבה של מאות קצינים את הצבא – מכינות אופק, זו רק בעיה של האופוזיציה. זה פשוט בלתי ייאמן, המצב שהממשלה הזו הביאה אותנו אליו.

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, המשאב הכי יקר שיש לצבא הוא כוח האדם. זה המשאב הכי יקר גם של החברה הישראלית. חניכי שנות שירות והמכינות הקדם-צבאיות, לאורך זמן אנחנו רואים שהם החיילים הכי איכותיים, שתורמים תרומה ניכרת לחברה הישראלית. אנחנו מבינים שזה מפעל שבסוף מציב את הטובים ביותר בחוד החנית של הצבא בתפקידי לחימה, בתפקידי קצונה, בתפקידי הדרכה. זה מפעל משגשג שלא יסולא בפז. כמובן שהוא גם מפעל ערכי, פטריוטי, ציוני מהמעלה הראשונה. בוגרי ובוגרות המכינות ושנות השירות הם ביטוי לעוצמה ולחוסן של החברה הישראלית. הם תורמים תרומה ניכרת לחברה הישראלית, ולשמחתי, ככל שהמפעל הזה מתפתח יותר עם השנים, ניתן למצוא אותם יותר ויותר בשדרת הפיקוד גם בתפקידים בכירים.

פה אני רוצה להתייחס למכינות אופק. קודם כול, אני רוצה להוקיר ולהעריך את חברי מיכאל ביטון. מהרגע שאני זוכרת את עצמי בכנסת, הוא עוסק במכינות אופק כאילו זה מפעל פרטי שלו. אני מצטרפת אליו, כי אני מבינה שזה מפעל כל כך חשוב לעתיד של מדינת ישראל. אלו מכינות חצי שנתיות, וזה עוד יותר חשוב, כי המכינות האלה גם לא עולות הרבה לצבא – לא צריך לדחות בשנה את הגיוס. אלו מכינות שיש בהן ייחודיות, כי הן נועדו לפריפריה החברתית והגאוגרפית. זאת אומרת, גם ההשקעה בהן יחסית – הצבא לא צריך לדחות שנת גיוס כדי להציב אנשים במכינות אופק; והוא גם מייצר מוביליות לאותם חבר'ה שלא בטוח שהיו מתגייסים לשירות משמעותי, אם לא היו לנו את מכינות אופק.

בדיוק. וכש-70% מהחניכים מגיעים מהפריפריה, ויותר מ-90% מבוגרי המכינה בסוף הופכים להיות לוחמים, מפקדים, קצינים, ברור שמדובר במפעל משגשג, שמחזיר למדינה כוח אדם איכותי, מחויב וחדור משמעות. לא ייתכן שבכל פעם בסוגיה הספציפית הזאת אנחנו נחזר אחרי הפתחים ונבקש כסף, וזה לא יהיה מתוקנן מהיסוד ומהבסיס. המכינות האלה, דווקא בגלל שהן כל כך מצליחות, הן קלטו עוד ועוד חניכים, הן הרחיבו את הפעילות, הן נותרו כעת בלי תקציב שמאפשר להן להמשיך לעמוד על הרגליים, והן צפויות לסוג של קיצוץ כי הן עושות יותר בפחות.

צריך להקשיב לבוגרי המכינות. בוגרי המכינות, אותן מכינות אופק, אומרים שבלי המכינה הם לא היו מגייסים, או שהם היו נופלים בין הכיסאות; המכינה היא סוג של גשר בעבורם. הן לא בונות רק לוחמים, הן בונות בני אדם. ולכן אי-אפשר מצד אחד להטיף על מחסור בלוחמים ומחסור בפוטנציאל כוח אדם שיעשה שירות משמעותי; ומצד שני, לא לתקצב את מכינות אופק, שהן מפעל משגשג, שמביא בסוף יותר לוחמים לשדה הקרב.

זאת תשתית לאומית שצריך לשמר אותה, לתקצב אותה בצורה מסודרת, ואני מצפה לראות את הסדרת התקצוב באופן קבוע, אחת ולתמיד, מתוך הבנה שיש דברים – כמו שאמר בן גוריון – שבונים אומה. זה ממש עם בונה צבא, בונה עם, בונה אומה, ולכן חייבים להשקיע בהם.

אנחנו נעשה. אנחנו נעשה. אגב, היה לנו דיון על שנות שירות, דיברנו על זה. ועכשיו – נעשה.