תקצוב מכינות אופק

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

רציתי לבכות דיון שלם.

תודה רבה. הצעה חשובה. תראו, קרה פה מצב אבסורדי. אנחנו כמדינה רוצים להנגיש שירות משמעותי, ראוי, אפקטיבי, שמאפשר שוויון הזדמנויות. גם הצבא, צבא העם, הוא חלק ממערכת שוויון ההזדמנויות בחברה. במדינה כמו ישראל יש לצבא מקום בעיצוב החיים שלנו. אני הייתי קצינה; הצבא נתן לי המון; אני זוקפת הרבה ממה שאני לשירות המשמעותי שעשיתי; אני יודעת מה זה היה עבורי.

אני חושבת שכל ילד, ילדה, נער ונערה מכל מקום בארץ זכאי להזדמנות הזאת, למקום הזה, ומכינות אופק לפריפריה הן הכלי לשוויון הזדמנויות ולשירות משמעותי בצבא. עכשיו, קרה דבר טוב. מיכאל גם הזכיר: הדבר הזה עובד, הוא עובד, הוא מבוקש. יש ביקוש למכינות הללו והן אכן מיישמות את תפקידן. הן אכן מייצרות שירות משמעותי, ואני אגיד יותר מזה: עתודה פיקודית – שזה לא פחות חשוב. זאת אומרת, היציאה להדרכה, לקצונה ולהישאר בצבא בקבע, זה דבר שהמכינות הללו הן פקטור מבחינתו.

עכשיו, חסר משהו במונחים של תקציב, אתה מבין את זה גם – 12 מיליון ש"ח בשביל לתת את הכסף לאותה השלמה לחניכים. זה הדבר הכי נכון למדינה לעשות בעבור שירות משמעותי; עבור שוויון הזדמנויות; בעבור הנגשת האופציות ומימוש הפוטנציאל.

אני רוצה גם להגיד, היה פה לפני כן אירוע. בא כאן סגן שר בלי סמכויות – לא ברור מה הוא עושה בתפקידו – והפך לבריון שכונה, התחיל לדבר על מזרחיות, התחיל לגדף בלי שבכלל הבנתי מה הוא רוצה ממני ומחבריי פה, כן? אני אפילו לא מבינה מה הוא רצה, אין לי מושג על מה הוא דיבר. הוא פשוט ראה הזדמנות להכפיש, להמציא, בשם המזרחיות.

תגיד לי, אלמוג כהן, אתה יודע מה זה להיות גאה במורשת המזרחית? זה לעשות מעשה, לעשות תיקון. זה לבוא ולהנגיש. להנגיש שירותים שווים בכל מקום גיאוגרפי לכל חברה. הינה, יצאת, כי זה כבר לא מעניין אותך, אבל זה מה שצריך לעשות, זה המעשה. גאווה היא קריאה לפעולה, למעשה. מכינות אופק הן דבר חשוב. אני אספר לך, מיכאל, שבקדנציה הראשונה שלנו, ממשלת השינוי – שלי, לא שלך – היו לנו כספים קואליציוניים בוועדת הכספים. לא הרבה. חלק הבאתי לטיפול בקטינים נפגעי אלימות מינית, חלק הבאתי למכינות אופק. אני לא הכרתי, אני זוכרת שמי שהיו אמונים על מכינות אופק פנו אליי: את הבאת לנו ולא ביקשנו. אמרתי להם: אבל אני מאמינה בזה. אני חושבת שצריך לאפשר לכל נער ונערה לממש את עצמם.

עשיתי את זה לא כדי לגזור קופון, כי אני חושבת שזה ראוי; כי אני חושבת שאנחנו צריכים לזכור מאיפה באנו, לאן אנחנו הולכים ומה התפקיד שלנו במקום הזה. אחרי שנתיים של מלחמה, כשיש פה מאבק על גיוס, על שירות משמעותי, על הצבא, הם צריכים להיאבק על זה? צריך להגיד להם: בבקשה, דרך המלך, תודה. אתם, שרוצים להתגייס לשירות משמעותי, צריכים להתחנן? מי שמע כדבר הזה?

זה הדבר שהכי ראוי שיקרה. אני מקווה שבנסיבות טובות, מיכאל, הדיון הזה יתבטל עוד לפני שנקיים אותו באחת הוועדות. אני מקווה שייתנו את הכסף הזה.

תודה.