קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
הם השעו אותו לחודשיים. צריך למצות איתו את ההליכים, אבל לעזור להם, לא לתקוף תמיד את כולם.
מצד שני, לאקדמיה יש עצמאות. גם על הפגיעה באקדמיה הרבה פעמים מתעוררת שאלה כאן בכנסת, ולכן צריך למצוא את האיזון הנכון בין לשמור על כבודם של חיילי צה"ל – בוודאי על מי שגם לומד וגם מי שעושה מילואים – לבין כך שאנחנו עלולים לפגוע בעצמאותה של האקדמיה, שזה דבר לא נהוג. החוק היום מאפשר לאוניברסיטה, להנהלת האוניברסיטה וגם למועצה להשכלה גבוהה, לנקוט צעדים חריגים נגד אנשים שמתבטאים בצורה כזאת.
צריך לעזור להם, לא לתקוף את כולם.
אתה צודק, היושב-ראש. מכינות אופק הן אחת היוזמות החברתיות המשמעותיות שנולדו בשנים האחרונות. בשנת 1988 היו בוגרים ראשונים של מכינת עלי, של הרב אלי סדן, שבאו להיות חיילים שלי בגולני. מייד אחרי רצח רבין קמו מכינות לא דתיות, ואחרי זה קמו מכינות משלבות – דתיים ולא דתיים – אלא שהבעיה הייתה שהמכינות הללו היו ממיינות. הזכות להגיע לשם הייתה לקבוצה קטנה מאוד באוכלוסייה.
קמו מנהיגים ואמרו: אנחנו צריכים להקים מכינות שהן בית למי שאין לו הזדמנות למכינה; אנחנו רוצים להקים מכינות למי שמוכן להיות עם כלל הילדים בגיוון, וגם לנצל את הזמן, כי הרי גיוס מרץ של הצבא יכול לייצר בטלה – מאוגוסט עד מרץ, מה עושה בן אדם? מתבטל בבית. אז מישהו הביא הצעה גאונית להקים את מכינות אופק. הן חצי-שנתיות. יש שם גם פעילות שנתית, אבל החצי שנתיות של אופק נותנות הזדמנות שווה לילדים מהפריפריה, ילדי עולים וילדים מאוד מבריקים, שרוצים להיות עם כל עם ישראל.
אבל מה מגלים במכינות אופק? שיש ROI. ROI זה בביזנס אוריינטד, זה Return on Investment. אוהד טל הוא מרצה בעולם הרבה במשלחות. אז יש ROI. הצבא מודה במחקרים שלו שה-ROI, ה-Return on Investment, החזר על ההשקעה במכינות אופק, הוא הכי משתלם שלו. ילד ששובץ להיות אפסנאי – פתאום לוחם; ילד שחשבו שיהיה רק מ"כ – פתאום קצין; ילד שהיה במחווה אלון – הולך לסיירת. אלו מכינות אופק. קפיצת המדרגה של הילדים האלה לצבא היא מטורפת.
אלא מה הבעיה? הצבא ומשרד הביטחון הוא הגורם המממן הכי קטן של מכינות אופק. אנחנו מבקשים מהצבא ומשרד הביטחון להגדיל קצת, ב-10–20 מיליון שקל, את התקציב של מכינות אופק, כי הוא מקבל את הילדים הכי טובים. הוא מקבל ילדים עם הסבה, עם מנהיגות, עם מחויבות, עם רצון לשירות משמעותי.
עשינו את זה – שר הביטחון ואנוכי, כשר במשרד הביטחון, הגדלנו תקציבים, עיגנו את מעמדם של מכינות אופק והגדלנו את המספרים לשנת שירות ומכינות קדם-צבאיות. המצב האופטימלי במדינת ישראל הוא שכל ילדי ישראל יעשו מכינות ויבואו לצבא עם שיא המוטיבציה, אבל יש ילדים שגם בלי מכינה יהיו טייסים ויש ילדים שרק בגלל אופק יהיו טייסים.
אנחנו מבקשים מהצבא לממן. בשנת 2024 פעלו במכינות אופק 1,790 חניכים, בתקציב כולל של 56 מיליון ש"ח. השנה נפתחו 2,300 חניכים – גדילה של 25%. חסר לנו כסף, התקציב קטן פר תלמיד מ-31,000 ל-25,000. אני קורא לשר הביטחון ישראל כץ, אני קורא לאמיר ברעם, החייל שלי, הצוער מגולני, מנכ"ל משרד הביטחון.
נכון. הוא היה קמב"ץ של תרגיל נח"ל עקרב, מוסק.
צנחן לא צריך לצעוק שאתה צנחן. גולני אפשר לצעוק. צנחן זה לשמור על ערפל.
איש מדהים, אמיר ברעם. כבר כצוער - -
- - כבר כצוער נתנו לו משימות-על. אני מבקש ממנכ"ל משרד הביטחון אמיר ברעם, לקיים דיון חירום על מכינות אופק ולהגדיל ב-25% את התקציב - -
- - כדי שנביא יותר ילדים, יותר שירות משמעותי לצה"ל. תודה, היושב-ראש.
484 מילים של מיכאל מרדכי ביטון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.