יום זכויות הילד

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

כבוד יושב-הראש, כבוד השר – או השרה – חברי כנסת נכבדים, אורחים, עם ישראל, אני רוצה קודם כול להודות לחברתי דבי, דבי ביטון, שיזמה את היום הזה, יום מיוחד, חשוב, הכרחי - - -

אה, יום זכויות הילד. סליחה, סליחה. זה יוזמה – אה, זה בחוק.

ולקטי, שהיא יושבת-ראש הוועדה החשובה.

אוקיי, תודה על התיקון.

אחרי זה יש לנו עוד ימים. גם שם יש לי נאום, אבל בנאום לא התבלבלתי, רק בשיח. נתתי לך תודה, הינה.

בשמי ובשם כל חברי הכנסת, ובמיוחד ינון אזולאי, אני מודה לך, קטי שטרית, יושבת-ראש הוועדה החשובה לזכויות הילד. יישר כוח. באמנה לזכויות הילד של האו"ם, שגם ישראל חתומה עליה, ישנם 54 סעיפים, ובהם הזכות לחינוך, הזכות לטיפול רפואי, הזכות לילד שלא יופרד מהוריו בניגוד לרצונם ועוד. סעיף אחד מתוכם – הגנה מפני פעולות מזיקות, כגון עינויים, ניצול מיני, הזנחה, התעללות וסחר בילדים. המשמעות של האמנה הבין-לאומית היא הגנה גורפת, תמיכה גם מעבר לגבולות המדינה.

ב-7 באוקטובר נרצחו 37 ילדים ונערים, התייתמו מהוריהם 116 ילדים, ומתוכם 20 נשארו ללא הורים בכלל. בנוסף, נחטפו 39 ילדים ונערים מגיל עשרה חודשים ועד גיל 18, 39 ילדים נחטפו לעזה על ידי מפלצות החמאס; שניים מהם, אריאל וכפיר ביבס, השם ייקום דמם, חזרו אלינו בארונות.

הילדים שלנו שהוריהם נרצחו, או שחוו את השבי על בשרם וחזרו הביתה, חוו את הדבר הכי גרוע שילד יכול לחוות – ערעור הביטחון האישי, ופגיעות פיזיות ונפשיות שילוו אותם לכל מקום שילכו. אין הפרה בוטה יותר של האמנה לזכויות הילד כמו האירוע הזה.

יום זכויות הילד, גם שנתיים לאחר האירוע המטלטל הזה, הוא יום לדרוש צדק עבור הילדים שלנו. היום הוא יום שבו אנחנו צריכים ומחויבים עבור עתיד המדינה לדרוש מכל המדינות האו"ם – שכולן, אגב, חתומות על האמנה הבין-לאומית הכל-כך בסיסית הזו – את הצדק הזה.

לא ייתכן שהלילה אושרה באו"ם תוכנית טראמפ, שבתוכה סעיף המדבר על מתווה עתידי למדינה פלסטינית. בוא נזכיר שהמדינה הפלסטינית שמצפים לה תושבי עזה היא מאותה משפחה של ארגוני הטרור הרצחני. בקרב ערביי יו"ש נרשמה תמיכה של 80% במעשים שעל פי האמנה הזו הם בלתי חוקיים ובלתי מתקבלים על הדעת. להם אנחנו רוצים לתת מדינה? לא יעלה על הדעת. פשוט לא יעלה על הדעת.

יום זכויות הילד הוא יום שבו אנחנו מסתכלים על הדור הבא במטרה לתת להם עתיד טוב יותר. היום הזה מחייב אותנו להסתכל קודם כול על הביטחון הפיזי שלנו ושל ילדינו, כמו שאנחנו מלמדים אותם כשהם יוצאים לחיים לחשוב טוב טוב לפני שהם לוקחים סוכרייה מאנשים מבוגרים. אנחנו מחויבים לתת להם את הדבר הזה, ואחר כך לתת להם את החוסן הרגשי והנפשי, את המטען הזה שאיתו הם יצטרכו להתמודד, לדעת לנצח, לדעת להתקדם, לדעת לצמוח. חייבים להתחיל את זה מהגיל הרך, ובכל שנה ושנה לתת את הכלים הכל-כך כל כך נצרכים הללו, שאני קוראת להם בשפה שלי "היגיינה נפשית". לתת לילדים שלנו, כמו שאנחנו מלמדים אותם את היגיינת הפה – איך לצחצח שיניים, איך להשתמש בחוט דנטלי, איך לטפל בשיניים שלנו כדי שנוכל לדבר יפה, בלי שי"ן שורקת וכדומה, שנדע לחייך לאחרים, שנדע לצמוח – אותו דבר היגיינה נפשית, איך הם אמורים לצחצח את כאבי – לסלק את הבקטריות בתוך הנפש שלהם ולדעת לצמוח קדימה ולהתגבר על כל מכשול, לנצח ולהגיע הכי רחוק שאפשר. זה היום הזה בעיקר, כמו כל יום. ושוב תודה לך, קטי היקרה. תודה לכל מי שפועל. נמשיך ונפעל ביחד למען ילדי ישראל. תודה.