יום זכויות הילד

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

החלק הראשון נכון, החלק השני לא משנה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, תודה רבה לכל מי שעוסק בדבר, גם ליושבת-ראש הוועדה חברת הכנסת קטי שטרית. אני רוצה לפתוח במילים שכתבה רויה מנצורי, שנרצחה בפסטיבל הנובה. היא כתבה את זה בהיותה ילדה בת 12, 13, בכיתה ז': "עולם נפלא, מדינה נפלאה, אנשים נפלאים, רק חסרים לי כמה דברים, חלקם יכולים להתגשם וחלקם לא יכולים. אני רוצה שיהיה שלום, לא רק בין מדינות אלא גם בין האנשים. שלא יהיו קטטות ושלא יהיו קללות. שלא יתחצפו ולא יתרגזו, שלא יהיו מעשי פשע ולא ירצחו. שהילד הקטן לא יפחד, שאנשים ירחמו ולא ייתנו לחיה הזו להיכחד. שכולם ימשיכו להיות שונים אבל נחמדים בדרך אחת, אז מה שאני רוצה – שהאלימות הפיזית והמילולית תפחת, שיהיה שלום בין כולם, ולא רק שלום עולמי, גם שלום אנושי".

אני יודע, חבריי חברי הכנסת, שאנחנו מציינים את יום זכויות הילד, אבל יום זכויות הילד הוא קודם כול, בעיניי, יום החובות שלנו. זה לא יום זכויות הילד הבין-לאומי, אלא חובה שלנו לדאוג לילדים, כי בסופו של דבר אם אנחנו רוצים להגן על זכויות הילדים, חלק ניכר מזה זה החובות שלנו, גם בתור נבחרי ציבור, אבל בטח ובטח גם בתור מבוגרים. החובה שלנו היא לדאוג שלא יהיו ילדים רעבים במדינת ישראל, ולשנות את המצב שאני יודע שכולכם קראתם – לשנות את המצב שבו יש יותר ממיליון ילדים רעבים במדינה. החובה שלנו היא לדאוג לשוויון הזדמנויות בחינוך, בחוגים ובטח בחינוך בלתי פורמלי, ולהשכלה גבוהה לכל הילדים והילדות במדינת ישראל; החובה שלנו היא לדאוג לשוויון הזדמנויות בחינוך, בחוגים, בטח בחינוך בלתי פורמלי, ולהשכלה גבוהה לכל הילדים והילדות במדינת ישראל. החובה שלנו, בטח כלפי הילדות, זה שהן יוכלו להסתכל על הכנסת והממשלה ולראות דמויות ראויות ומודל לחיקוי. החובה שלנו זה לדאוג שנשים יהיו במוקדי קבלת ההחלטות. החובה שלנו זה לדאוג שילדים לא יותקפו, בטח לא פיזית וגם בטח לא מילולית. החובה שלנו זה לדאוג לייצר מרחב אישי מוגן, מקבל, ללא הבדלים של דת, גזע, מין ומגדר. החובה שלנו זה לדאוג שהכישלון – סליחה, החובה שלנו זה להבטיח שהשירות במדינת ישראל, השירות הצבאי, לא יהיה חובה אלא יהיה זכות, שהילדים יוכלו לגדול בחברה שוויונית. החובה שלנו זה לדאוג שלא 3% ממדינת ישראל ישרתו במילואים. החובה שלנו זה לדאוג שבמדינת ישראל יגדלו ילדים וילדות במדינה שעובדת בשבילם; שיהיו להם זכויות, אבל יהיו להם גם חובות, וחובה מוסרית, בטח ובטח לגדול במדינה דמוקרטית ויהודית. החובה שלנו זה להבטיח שתהיה מנהיגות, שהמילה אחריות לא תהיה מילה גסה, שלמילה הזו תהיה משמעות. החובה שלנו זה לוודא שהמדינה ואנחנו נדע לקבל החלטות קשות שידאגו לדורות הבאים, גם אם זה אומר החלטות שישפיעו על העתיד של כולנו, גם במובן האישי וגם במובן הפוליטי.

והחובה שלנו, שהיא חובה חשובה מאוד במדינת ישראל, זה לוודא ש-7 באוקטובר לא יחזור לעולם. החובה שלנו בעיקר זה לדאוג שהמילים שרויה כתבה בהיותה בכיתה ז' יילמדו בכל בתי הספר, שאנחנו נדע לייצר שלום בינינו, לייצר שיח בינינו, לוודא שהדורות הבאים שיגדלו במדינה יגדלו במדינה טובה יותר, שידעו לכבד ולהסתכל אחד לשני בעיניים על אף חילוקי הדעות; שנבוא תמיד לתקן ולא לדרוס, שזה קטע מאוד חזק פה בכנסת, ואני חושב שהתיקון צריך לבוא בטח ובטח מהבית הזה, אבל גם בכל רחבי החברה הישראלית.

אז אני שוב רוצה להודות לכם, וחבל שאין פה יותר ילדים, אבל הבנתי שהיו דיונים עם המון המון ילדים. אני מרגיש לפעמים, כשאני מדבר על ילדים, שאני חצי בגיל שלהם. עכשיו, זה קטע של מבוגרים, לחשוב שהם צעירים. אז לצערי, אנחנו לא ילדים, אבל בהחלט יש לנו את הכוח והיכולת והזכות בעיניי לשנות את העולם שבו הם יגדלו, להפוך אותו למקום טוב יותר, בשביל הילדים שלי, הנכדים של כולנו והילדים של כולנו. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.