קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה. אדוני היושב בראש, שר המשפטים, חבריי חברי הכנסת, גם אם אני וחבריי נהיה פה לבד, נמשיך להתריע בשער שהדמוקרטיה בסכנה, שהחברה הישראלית בסכנה, שביטחון ישראל בסכנה. ישראל מתפרקת. הקיצוניות השתלטה על המציאות.
הקיצוניות השתלטה על המציאות; אין כבר מקום לטיעונים נורמליים; כמעט שלא מתקיים שיח מכבד; פרגמטיות היא חולשה; ויתורים הם עליבות. שתלך לעזאזל המדינה, העיקר שאני צודק. שוב הפיכה משטרית שמתקדמת בשיטת הסלאמי: חוק להגבלת התקשורת; חוק לפיצול תפקיד היועמ"ש, שינוי הוועדה לבחירת שופטים. מרוב עצים לא רואים שהדמוקרטיה הישראלית נחלשת. מהצד השני, התבצרות והכרזת מלחמה על כל יוזמה. גיבוי אוטומטי לצעדים שגויים של מערכת המשפט והפרקליטות.
והיום? היום הגענו למצב שחברים באופוזיציה, שמגדירים את עצמם כליברליים, מעלים הצעת חוק שמטרתה לשלול את הזכות הדמוקרטית הבסיסית ביותר: הזכות לבחור והזכות להיבחר. איבדנו את זה.
אנחנו יודעים לאן זה מוביל. את 7 באוקטובר לא הביאו לנו רק מדיניות ביטחונית או מחדל מודיעיני, אלא גם התנהלות מפלגת, פנינה. שידרנו לאויב שישראל מתפרקת, שהצבא מתפרק ולא כשיר, שהחברה הישראלית חלשה. המהפכה המשפטית, עילת הסבירות כעין קונספט, הביאה עלינו את 7 באוקטובר לא פחות ממודיעין שגוי. יש אחראים - - -
אתה יודע שקראתי נגד סרבנות בכל פעם שמישהו התקרב לעניין הזה.
חברים, יש אחראים ואשמים מודיעיניים ומבצעיים לכישלון הזה, אבל יש גם אחראים לאומיים. חברי הממשלה וחברי הקבינט הביטחוני מדיני, וראש הממשלה בראשם, נושאים באחריות עליונה, גוברת ומשמעותית למצבה של המדינה. ואתם? אתם, אנשי הממשלה וחבריי מהקואליציה, אתם ממשיכים להתעלם ממערך הייעוץ המשפטי לממשלה; אתם ממשיכים להנמיך אותם בכל מקום אפשרי. איך יש לך, שר המשפטים, ולכם בכלל, את התעוזה לעשות לנו את זה שוב?
אני ראיתי מודיעין ב-7 באוקטובר, ב-8 באוקטובר, ב-9 באוקטובר. אני ראיתי שם כבר את ההתלבטויות של חמינאי ונסראללה אם להצטרף למלחמה, מתוך מטרה להשמיד את ישראל. הם התלבטו אם ישראל באמת מתפוררת, ואיך נגיב. לשם אנחנו רוצים לחזור? מה, השתגענו? ב-7 באוקטובר היו, לצערי, חברים שהעדיפו לשבת בצד ולעשות חשבונות פוליטיים, גם אם התוצאה תהיה מלחמה רב-זירתית, שתסכן את קיומה של מדינת ישראל. אני נהגתי אחרת. אני אומר לכם שאין לנו את הפריבילגיה לחזור לסטטוס הזה.
חבריי לאופוזיציה, מי מכם ששומע: אל תטעו, יש המון מה לשפר במערכת המשפט. אסור שביקורת שיפוטית תיעשה על בסיס שלושה שופטים בלבד – בטח לא בנושאים מהותיים. צריך לתת לשרים יותר כלים לעבוד ביחד עם הייעוץ המשפטי, וחס וחלילה לא לבטל אותו. אבל בין זה לבין מה שקורה היום אבד הקשר. בן-גוריון פחד להביא חוקה בשנותיה הראשונות של המדינה, כי הוא חשש שזה יקרע את העם. היום חייבים להביא רפורמה משפטית בהסכמה רחבה בעם – אחרת ניקרע. לא רק סכנה ביטחונית מרחפת מעלינו, אלא גם סכנה פנימית. יש אווירה – טלי.
יש אווירה – זו שורה חשובה. אחר כך את יכולה להמשיך, אבל השורה הזו חשובה.
אני מבקש לתת לי את 20 השניות. תראו, זה שאתם מדברים עליי דברים טובים, זה ממש מחייב אותי להפריע לכם להמשיך ככה.
אני רוצה לחזור וברצינות. אני רוצה לחזור, אבל ברצינות.
חברים, יש אווירה שעלולה להוביל לרצח פוליטי נוסף במדינה. ואם נראה לנו שזה לא ישפיע על הכלכלה, על המוטיבציה להתגייס לקרבי, על מעמדנו בעולם, אנחנו חיים באימ-אימא של הסרט. אני לא יודע מאיפה יבוא האסון; אני גם לא סגור על איך הוא הולך להיראות. אני רק יודע שהוא מתקרב אלינו בצעדי ענק. ואנחנו מתנהגים כהנהגה שאדישה לעתיד המדינה וממוקדת בעתידה שלה.
אלי ויזל, ז"ל, דיבר על האדישות כעל הסכנה הגדולה ביותר לאנושות. אסור לנו להיות אדישים לכאבי העם שלנו; אסור לנו להיות אדישים למצב שאליו אנחנו מכניסים את מדינת ישראל במו ידינו. לכן אני קורא לך, השר לוין, ולכל הממשלה הזו, לעצור את כל המהלכים המשפטיים, הישירים או העקיפים. אחרי הבחירות הבאות, שיתקיימו לכל המאוחר בשנה הקרובה – ושצריך לפעול ולוודא שהן נעשות חופשיות וכולם יכולים להצביע – אחרי שאלו יתקיימו, לשבת סביב השולחן ולהביא בהסכמה רחבה רפורמה מאוזנת, שתכלול את שלוש הרשויות, בהסכמה רחבה, עם 75 חברי כנסת ציוניים שצריכים לעצור את הכאוס.
לא משנה מה יהיו תוצאות הבחירות, אסור להיות זחוחים ואסור לגלות אדישות לנושא הזה. צריך לעצור לפני שיהיה מאוחר מדי. האתגרים מחוץ ממשיכים להיות מסוכנים. אף אחד לא יכול להבטיח שגם בסיבוב הבא ידנו תהיה על העליונה. הדרך היחידה להבטיח את העמידה מול האתגרים האלו היא באחדות אמיתית, מהותית ועמוקה, שמצריכה ריסון פוליטי ולא שימוש בכוחנות פוליטית.
אדוני שר המשפטים, אני קורא לך, אני קורא לממשלה, לא לקרוע שוב את מדינת ישראל. אני קורא לראש הממשלה – שממשיך להיעדר מכל הדיונים החשובים – לעצור את הטירוף. תודה.
712 מילים של בנימין גנץ. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.