קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, אני רוצה לפנות – חבל, החבר'ה מהליכוד הלכו. ישבנו בוועדת חוץ וביטחון בדיון פתוח, וישב האח של הדר גולדין, זיכרונו לברכה. יושב אח שאנחנו פוגשים אותו בכנסת, עצוב כהרגלו, ודורש ומבקש מהוועדה או ממי שהיה שם להאיץ ולהיות הרבה יותר נחושים בחיפוש ובהבאה של אחיו לקבורה בארץ.
ומסתבר – ואני פונה לאנשי הליכוד, אנשי הימין, שכל הזמן – גם אתה, אבי מעוז, כל אלה שכל הזמן מדברים על השמאלנים, ואתם עשיתם, ואתם עשיתם. אני אומר לכם, טלו קורה מבין עיניכם. יש 200 אנשי חמאס ברפיח, אני לא שומע אתכם מצפצפים. הוא אומר: אל תאפשרו לאף אחד לעבור לעזה. זה מה שכנראה ראש הממשלה שלך ושלי, איש הימין, זה כנראה מה שהוא מתכוון לעשות.
אל תגיד לי "אם", "אם", "אם". אני לא סומך על ה"אם" שלכם, שום דבר. כלאם פאדי, אתם אנשי ימין כמו – אתם לא ימין, אני אומר לך. אני צריך ללמד אתכם מה זה ימין. ימין זה נחישות. אתם מדברים וכלום לא עושים. 200 אנשי חמאס היום נצורים, ביקשו מביבי לאשר להעביר אותם לצפון הרצועה – אדוני, הולכים לעשות את זה. הולכים לעשות את זה. ואתה תעמוד כאן ותתבייש ותרכין את ראשך ותגיד: הסכמי אוסלו, נכון, קריב?
הם יגידו, קריב, שרבין אשם, הסכמי אוסלו אשמים. בואו נראה אתכם, כי אם אני הייתי, אם אנחנו היינו, זה לא היה קורה, כי זה בושה וחרפה שאנחנו הולכים להעביר 200 אנשי חמאס, נוח'בות, נבלות, שמקומם אחד: מתחת לאדמה. ולוועדת חוץ וביטחון מגיע ילד יקר כזה, כבר עשר שנים הוא ומשפחתו מתחננים על נפשם, והמדינה עסוקה בכל מיני עסקאות, רק לא בדבר הנכון לעשות. תודה, אדוני.
256 מילים של מאיר כהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.