קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד יושב-ראש הישיבה, חבריי חברי הכנסת, אני מגיע עכשיו מהצפון, מכעביה-טבאש, משכונת רשיד. פגשתי שם קשישה בת 90. נכנסתי אליה – היא בוכה, יושבת על המיטה שלה ואומרת לי: תראה מה עשו לי. היא גרה עם ארבע בנותיה בתוך בית ישן, בן 70 שנה. היא אמרה לי: אני בניתי את הבית בידיים שלי, אבן על אבן בנינו את הבית שלנו, בית בן 60 או 70 שנה. באו היום כוחות שוטרים, כוחות גדולים, אלפי שוטרים, בשביל לבצע הריסת בית. הנכד שלה, עם המש"ק של היישוב, מתחנן אליהם, רוצה לדבר עם הממ"ז שהיה שם. הם דחפו אותם ולא רצו לדבר עם אף אחד, לא רצו להקשיב להם. לקחו לנכד את הטלפון, לא נתנו לו את הטלפון. מה בסך הכול הוא רצה להגיד להם? הוא רצה להראות להם את צו עיכוב הריסת הבית. זה הצו שנתן בית המשפט היום בבוקר, שאוסר את הריסת הבית, צו עיכוב. המשטרה לא רצתה לראות את זה ואף אחד לא רוצה לראות את זה. לא מכבדים בתי משפט, לא מכבדים צווים של בתי משפט, ורק באים להרוס. לא מקשיבים לאנשים.
זו המשטרה, זו משטרת בן גביר. כבר אין משטרה שמשרתת את התושבים. המשטרה של בן גביר מבצעת את המדיניות שלו בלי להקשיב לאנשים, בלי לתת להם את ההגנה, בלי לעשות את התפקיד שלה. כבוד היושב-ראש, הרסו בית למרות שיש צו ביניים לאסור את ההריסה מהיום בבוקר. עם זאת, הם הרסו את הבית. זאת המשטרה. זה שר ההרס הלאומי, זה לא שר של ביטחון לאומי ולא שר של כלום.
אני אומר בשם הקשישה ובשם כל השבטים הבדואיים בצפון.
260 מילים של יאסר חוג'יראת. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.