קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
חודש טוב, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, ידידיי השרים, חברי ראש המועצה האזורית שומרון יוסי דגן, שלא שוכח אף פעם את גנדי, לראשונה מאז הרצח לא הגעתי היום לאזכרה בהר הרצל. בחרתי להיעדר מהאזכרה שלך, גנדי, מתוך ידיעה ברורה שאתה מסכים עם ההחלטה הזו ומאשר אותה, שכן מטרתה של היעדרותי מהר הרצל הייתה להיות נוכחת כאן במליאת הכנסת, ולעבוד באופן אינטנסיבי על מנת שההצבעה על הצעת חוקי הריבונות אכן תעבור. מזמן מזמן לא עבדתי כך כמו שעבדתי בשנים שבהן הכרתי אותך וריכזתי את הפעילות של שדולת ארץ ישראל. אני בטוחה שאתה מאשר את זה, ואני בטוחה שאתה מאושר בתוצאה.
דווקא ביום זה, בראש חודש, שבו אנחנו מתפללים בתפילת מוסף, "שתעלנו לארצנו ותיטענו בגבולנו", דווקא ביום הזה כל כך נכון לקבל החלטה על חיזוק אחיזתנו בארצנו. דווקא ביום הזה, שהוא יום האזכרה שלך, גנדי, שכל כך כל כך התאמצת כל חייך לחזק את האחיזה שלנו בארץ הזאת מתוך אהבת אמת ואמונה יוקדת בצדקת זכותנו עליה, ובמסירות אין-קץ למימוש הזכות הזאת באופן מעשי גם בימים הכי הכי קשים של אוסלו, וגם כשנאלצת לפעול נגד הזרם והרבה פעמים לא ליישר קו אלא דווקא להתוות קו – דווקא ביום הזה כל כך ראוי לקבל החלטה כזאת, ואני בטוחה שאתה מאשר ומאושר ממקומך בגנזי מרומים בהחלטה שהתקבלה כאן, גם אם היא רק תחילתה של דרך.
גנדי, לא נפרדנו בטוב. לא נפרדנו בטוב. לגנדי ולי היה ויכוח קשה קשה על השאלה אם הוא נשאר בממשלה או יוצא מהממשלה כשהממשלה החליטה לרדת מגבעת אבו סנינה, הגבעה שמול ביתי, שממנה ירו עלינו, על כל תושבי היישוב היהודי בחברון, יום-יום וכל היום. אני התקשרתי ואמרתי לגנדי: אין לך מה לעשות עם ממשלה שמקבלת החלטה כזאת, שמפקירה את חיינו. אתה חייב לפרוש. חבר הכנסת ליברמן, אתה ודאי זוכר את האירוע הזה היטב היטב, אתם הייתם שותפים. אמרתי לו: גנדי, אתה הנציג שלנו שם, ואנחנו הנציגים שלך כאן, ואתה לא יכול להישאר בכזאת מציאות. וגנדי אמר שלא בטוח, שיש מה לעשות בתוך הממשלה, ושלא בטוח שזאת ההחלטה שעליה צריך לפרוש, והוא מאוד התלבט. סיימנו בוויכוח קשה ובטריקת טלפון.
אמרתי לעצמי: אנחנו חברים כאלה טובים, עוד יומיים אני איכנס אליו לכנסת ונשתה יחד קפה ונשלים. אולי הוא צדק ואולי אני צדקתי, יהיה בסדר. לא זכינו. גנדי נרצח לפני שהספקנו להשלים. זה יושב עליי שנים קשה מאוד. היום, כשאני שרה בממשלה, אני מבינה וחווה כל כך הרבה פעמים, כולל בימים אלה, את החוויה הקשה והלא-פשוטה הזו: האם ליישר קו? האם להוביל קו? האם להישאר מבפנים? האם להשפיע מבחוץ? שאלות לא פשוטות ולא קלות. אני חושבת שגנדי התמודד איתן בגבורה, באצילות, בנאמנות גדולה, באמת מתוך אמת פנימית שכל הזמן בערה בו והובילה אותו.
מדי שנה, ביום האזכרה, כשאני מגיעה לקבר, אני מבקשת סליחה מגנדי על המריבה ההיא. היום לא זכיתי להגיע, אז אני מבקשת סליחה פה במליאה.
443 מילים של אורית מלכה סטרוק. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.