קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
האולם הזה אולי רגיל לשינויים, אבל זה שאני עומד פה – – –
זהו, זה החלק הכואב שיש בזה שאנחנו עזבנו את הקואליציה. כולם יודעים שזה לא מתוך חוסר הערכה או מתוך בעיה שהייתה לי עם משרד התחבורה. להפך, עבדנו מתוך שיתוף פעולה ועשייה גדולה מאוד, ומי שרואה מקרוב רואה את העשייה הגדולה, כפי שאמרת בכמה מילים – שנתיים של מלחמה, והתחבורה הציבורית פעלה כסדרה ונתנה מענים מקצועיים, יצירתיים. רק עכשיו הייתה תקופת החגים, עם ביקור טראמפ – בתקופות הכי קשות בתחבורה הציבורית קיבלו מענה ומצאו אלטרנטיבות ועשו אפשרויות שונות. אז לכן תודה רבה לך, השרה. דברים שרואים מרחוק – היום אני לא משבח את עצמי, אני משבח אותך.
בכל אופן, אני רוצה להזכיר את כל הרפורמה של צדק תחבורתי, שנשאלתי עליה רבות בבניין הזה. זה עשה מהפך במחירים, הזמינות והנגישות של אנשים לנסוע בחופשי-חודשי במחירים סבירים מאוד. יש חלק אחד שכשהגעתי למשרד את טיפלת בו. אני רק רוצה – בגדר אין מזרזין אלא מזורזין – הנושא הזה שנוער מקומי, שנוסע לבית הספר הלוך וחזור, ולא מחפש חופשי-חודשי כדי לנסוע בכל הארץ, שהמחיר שלו הוא כמו של מבוגר, 220 שקלים בערך. מבקשים שיהיה גם פרופיל יותר קצר ומצומצם, של 15 קילומטר, כך שהילד שנמצא במקום, במיוחד באזור גיאוגרפי מרוחק, יוכל לנסוע במחירים נמוכים יותר ולא במחירים של חופשי-חודשי, בבית"ר, במודיעין עילית ובעוד מקומות בארץ.
אבל כאן המקום לציין – ובזה אני אסיים – הצדק התחבורתי זה שאנשים יכולים לנסוע היום חינם, כמו מגיל 67, כפי שאת יודעת בעל פה, והנוער, הצעירים, המבוגרים, הנכים והחיילים. בסופו של דבר רוב האנשים שנוסעים בתחבורה הציבורית יכולים לנסוע היום במחיר שווה לכל נפש בחופשי-חודשי בכל הארץ. תודה רבה, השרה.
270 מילים של אורי מקלב. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.