תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אני הכרתי את חבר הכנסת יהודה בן מאיר, זיכרונו לברכה, כשהייתי יושב-ראש אגודת הסטודנטים בתל אביב, והיינו אמורים להיפגש עם שר החינוך זבולון המר, והוא היה בישיבה יחד איתו. אחר כך הצטרפנו לישיבה, והוא נשאר, והוטל עליו לבדוק את הסכסוך בין הסטודנטים, אגודת הסטודנטים בתל אביב, מול הנהלת האוניברסיטה בזמנו.
ומפה אני בא לאופי שלו – איש של שלום, איש של צדק, איש נעים הליכות, בעל ראייה רחבה, בעל ידע נרחב, כולל בביטחון לאומי. אין ספק שהעקרונות שלו, הערכים שלו, היהודיים והדמוקרטיים, היו יוצאי דופן. ציוני במלוא מובן המילה. ומי שלא יודע, הוא גם כתב ספר בנושא של קבלת החלטות בסוגיות ביטחוניות.
האמת שההיכרות שלי אומנם הייתה קצרה, אבל הרושם שהוא השאיר עליי עד היום, אני חייב לומר – אני פשוט מצדיע לו. יהי זכרו ברוך.
131 מילים של אלי דלל. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.
אלי דלל · הליכוד