אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מכבית, דודה של גלי וזיווי, לפני מספר שבועות שועלי כפר עזה ניצחו את מפלסים, את הקיבוץ שלי, בטורניר הכי חשוב במדינה, טורניר שער הנגב בכדורגל. הוא נעצר באמצעו כדי להזכיר את החטופים כולם, ובכללם את עמרי, גלי וזיווי משער הנגב. אני מקווה, מייחל, שהם יחזרו מהר ושהטורניר הבא, יחד איתם, יהיה בקיץ הזה.
החוק שבו מדובר עושה צדק עם הבית הזה. לפני מספר ימים התווכחנו עמוקות, נוקשות, על שאלת חופש הביטוי. אבל כדי שאפשר יהיה להמשיך להתווכח באופן רציני על נושאים חשובים ויסודיים, אנחנו מוכרחים לחזק את המכנה המשותף שלנו, את התחומים שבהם אנחנו מסכימים. והמינימום – תחום חופש הדיבור, זכות חיונית מעין כמוה, שאני תומך בה ואני מוכן להקשיב לעמדות קשות ביותר, שמזעזעות אותי. וכל אחד בתחומו. אבל גם לכך יש גבולות.
אני חושב שהחוק הזה הוא חוק שמתבסס על גבול, על קו אדום ברור. את התכנים אפשר, כמובן, עוד לחדד, אבל הקו האדום הוא הרשעה בבית המשפט – אנחנו סומכים עליו. מי שיורשע באותן עבירות, כפי שיוחלט בסיום החקיקה, לא יוכל לעמוד, בוודאי לא באופן טבעי – מגבלות כאלו ואחרות – אבל אין לו זכות מוקנית לעמוד במוסד ציבורי בפני תלמידי ישראל.
אני חושב ששווה לחשוב על כך.
יחד עם זה, את מכירה, מירב, שהמתחרה – הסיכון של הטוב זה הטוב מאוד. אני רוצה שנתקדם עם העניין, שנצביע בעד, ואז בוועדה, בוודאי שאפשר לעזור.
אני, כמובן, הסכמתי שהדבר יהיה בתיאום עם המשרד שאמון על כך. אני מבקש מהכנסת לתמוך בחוק. תודה רבה.
238 מילים של אלון שוסטר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.