תודה רבה. אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, שוסטר, אני חושבת שהחוק היה צריך להיות הרבה יותר רחב. אני חושבת שאם מדובר על לשאת דברים בפני תלמידים, הרי שהייתי מחילה – אני אראה אותך יותר טוב – על כל אותם עבריינים שנאשמים בעבירות פשע ומעלה. בעיניי אין הבדל בין מישהו שמסית לגזענות למישהו שאונס, שמקבל שוחד. לכן, אני מאוד מקווה שבתוך הוועדה תמצא את הדרך להרחיב. כי אם עסקינן בלעמוד מול תלמידים, הרי שראוי שגם בעבירות מין וכאלה – לא ראוי שאדם כזה בכלל ייכנס לתוך בית הספר. אין לי בעיה עם אדם שמשלם את החוב לחברה, אבל יש עבירות חמורות של פשע ומעלה שבהן ראוי שתהיה הרחבה בחוק. זו הסיבה שגם עליתי לכאן.
אבל אני רוצה גם להגיד מילה לשרה סילמן. היי, סילמן, בואי. לא לפחד. אני כאן, לא לפחד. את שומעת אותי טוב? יש לי רק שאלה, תקשיבי. אני לא רוצה – סילמן – איך אני מתה על אלה. את כמו הבת שלי. אני אומרת לה: אריאל, אריאל, אריאל, כל הבניין שומע – היא לא שומעת. אז עידית סילמן, אני קוראת לך שוב. אני יודעת שאת שומעת. אז למי שכן שומע – תמיד אני אומרת לבת שלי: אבל את שומעת אותי, נכון? אז כן, אז גם סילמן. תגידי, למה חסמת את רותי רוסו, השפית, בטוויטר? מה עשתה לך? אחלה שפית. מאכילה את כל העולם.
אז עידית סילמן חסמה את השפית רותי רוסו בטוויטר. אתם יודעים למה? אני אקריא לכם בדיוק למה היא חסמה אותה. שרון, אני רוצה שתשמעי גם את למה עידית סילמן, השרה, חסמה את רותי רוסו. רותי רוסו כתבה לה ככה – תקשיב, ולדי: "יש מעט אנשים שאני כמעט מרחמת עליהם מרוב משא האשמה שמונח על הכתפיים שלהם. אני מקווה שאת רואה את מה שכולם רואים שאת סוחבת, ואת מתנהלת וכותבת ככה כי אין לך את הכלים להתמודד עם האמת. את אחראית על כל כך הרבה רע, ביטחוני, חברתי, כלכלי. את. ממש את. לא הממשלה. את ספציפית. ואני בטוחה שלא רצית ולא התכוונת ולא היה לך מושג שהצעד שלך ייצר תגובת שרשרת נוראית כזאת. אבל אם את מאמינה בתיקון והתפתחות, יגיע הרגע שתצטרכי להודות קודם כול בפני עצמך שאת חתומה על השסע – – – על החורבן – – – על השנאה – – – על המצב הכלכלי בצפון, וכן, חתומה גם על חוק החמץ שאין איש בעולם שאוכף אותו. אני אישית אפתח את הידיים והלב שלי בפנייך – – –" – שימו לב.
כן. "שייקחו אחריות, שיודו שהם מפורקים מרוב אשמה ועצב, שהם לא ראויים להיות נבחרי ציבור. באמת שאעזור לך במה שצריך בחיים הפרטיים שלך, אבל תהיי חייבת, בשבילך, לעשות חשבון נפש רציני", ונראה לי שזה דבר – "כל כך קשה להודות בדבר כזה, שאני בספק אם זה אי פעם יקרה. עד אז, הטקסט שלך בעיקר עצוב ונורא".
אין לי זמן לומר את מה שהיא כתבה. על זה את חוסמת שפית בטוויטר? תתמודדי עם הביקורת. ושמעת כל מילה שאמרתי. תודה.
465 מילים של מירב בן ארי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.