קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
השופט יצחק עמית לא דמיין בחלומות הכי הזויים שלו, שכשהוא יאשר שהשידור בבג"ץ אתמול ישודר לציבור הוא יתגלה בערלות ליבו. באמת, אני ראיתי את זה בעיניים שלי, אני לא חושבת שאני אשכח את זה אי פעם, וכך אמרתי לו גם.
וכדי לעשות לכם סדר אל מול התדרוכים השקריים בערוצי התבהלה, עם ישראל, קבלו: מגיעים לדיון בבג"ץ שקבוע לשעה 10:00. אומר השופט יצחק עמית: אנחנו משנים את סדרי הדיון, אנחנו יוצאים לאולם אחר לדיון במעמד צד אחד. מי שלא עורך דין לא מבין מה יצחק עמית אומר באותו רגע. ויושבות בקהל משפחות שכולות ומשפחות של נופלינו ונרצחינו. הם יושבים בקהל, לא מבינים מה השופט מדבר. השופט לא מישיר מבט לקהל להסביר להם מה זה דיון במעמד צד אחד, מה הוא בעצם רוצה לעשות. הוא יוצא מהאולם. האזרחים שנמצאים שם המומים, וצועקים: בושה בושה. הם לא צועקים את זה כשהשופט מדבר, לא. ואנחנו לא מפריעים לו, לא, לא, לא, לא. כך הפסקה מספר אחת.
הפסקה, השופטים חוזרים. מדבר השופט עמית. שטיין שותק, שטייניץ שותקת. הוא מדבר עם עורך הדין של העותרים, המשפחות השכולות – יש ניגוד עניינים, מה אתם אומרים על ניגוד עניינים, איך ראש הממשלה יכול למנות, איך ואיך. אני מעירה הערת ביניים – קבלו, מזל שזה מוסרט. אני אומרת לו: אדוני, על איזה ניגוד עניינים אתה מדבר? אם אני לא מבינה, בטח גם הקהל לא מבין, אולי נסביר לו. יצחק עמית: את בקריאה ראשונה, את בהתראה ראשונה. אני אומרת לו: אדוני מוזמן להוציא אותי עם המשמר, כבר הפעלת עליי, הרי, בריונות, והחסינות שלי מדומיינת. טוב, אנחנו יוצאים להפסקה עד שתהיה רגיעה – זאת אני. הפסקה שנייה.
הם יוצאים מהאולם, ותוך מספר רגעים מתחיל מופע אימים בהוראתו של עמית: מגיעים אנשי משמר ואומרים שבהוראת השופט עמית גם המשפחות השכולות יצאו מהאולם. יושבות באולם משפחות שכולות שמתנגדות – מוצאות בכוח. מה שאתם ראיתם מצולם, ושם אתם שומעים אותי צועקת. הרצל חג'אג' ומירב חג'אג', הוריה של שיר חאג'ג', השם ייקום דמה, שנרצחה, חיילת, וגליה חושן, אימא של הדר חושן, שנרצחה בנובה – נלקחים בכוח. אתם שומעים אותי שם צועקת למשמר: אבל למה, למה? למה אתם עושים את זה? זה היה מחזה מזעזע, שהדגים את ערלות ליבו של עמית.
וכשיצחק עמית חזר מההפסקה השנייה עם שני השופטים, הוא מתחיל במילים הבאות: היינו עדים למחזה. אני קמה ואומרת לו: אני מתביישת בך, ושתתבייש לך, אדוני. את מה שאתה עשית כאן בהוראה שלך למשפחות השכולות, אנחנו נזכור לדיראון עולם. ואין לך מה לקרוא למשמר, כי אני לא מסוגלת לראות אותך ולהישאר כאן, ואני יוצאת. אז פניתי לשטייניץ ולשטיין, שעד אותו רגע שתקו כל הדיונים. אמרתי: את פה, גברתי. אתה פה, אדוני. גם אתם כאן.
כך היה. ואני אומרת לכם פה שהמחזה אתמול, המזעזע הזה, הדגים ערלות לב וניתוק מוחלט של השופט עמית מהעם. אמר אתמול השופט יצחק עמית לקהל: הקהל הוא לא צד להליך.
עם ישראל הוא צד להליך. עם ישראל הוא חלק מההליך. עם ישראל נותן בך אמון, ואתה פגעת בעם ישראל אתמול.
468 מילים של טלי גוטליב. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.