הצעת חוק התוכנית לסיוע כלכלי (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ה–2025

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה רבה. אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, אנחנו כמובן לא נתנגד לחוק שמסייע לעסקים, ולכן הצעתי להוריד את הלחץ. יש לנו הרבה מה להציע כמתווים לשיפור, וחבר הכנסת ולדי גם היה בין היוזמים, ולכן אני מניחה שבעבודה טובה בוועדת הכספים נוכל לסייע לעם ישראל. יש לנו כאבי בטן בכל מה שקשור לחקיקה, שהיא טובה.

אבל אני לא רוצה לדבר על זה. אני רוצה לדבר על ההתנהלות, באמת אני לא יודעת איך לתאר אותה, של בן גביר היום עם המפגש לסיכול עסקת חטופים. עכשיו, אני רוצה להגיד משהו אחד. לבוא ולהגיד: אני נגד עסקת חטופים – בעיניי זה אירוע נלוז, זו דעתי. אני חושבת שאדם שהוא נגד עסקת חטופים צריך להיות לו לב של אבן, אם יש לו לב בכלל. אבל לבוא ולתדרך את התקשורת, זאת אומרת, לדאוג להוציא בתקשורת שאתה נפגש עם בצלאל – אגב, עוד לפני שהתקשרת אליו; הוא אפילו לא התקשר אליו – לסכל את עסקת החטופים? אני אומרת לעצמי, מה זה האיש הזה? איך יכול להיות? אין שום לב? לבוא, לתדרך כתבים שאתה נפגש לסכל עסקה. אפילו לא שלחת מייל או לא התקשרת לבצלאל – שעזבו, זה בפני עצמו הזיה – ואז לתדרך?

אתה יודע, אתמול – טוב שנכנסת – הגיע אבא של יוסף חי אוחנה, איש דתי מאוד, בחיים לא פגשתי אותו בכנסת, זו פעם ראשונה שלו בכנסת. פגשתי אבא שרוב הזמן הוא בכותל או בקברי צדיקים, באמת מיוסר, מיוסר. לידו היו אבא של שגב כלפון, ואוהד בן עמי, שחזר מהשבי, ואשתו של אלקנה בוחבוט, רבקה, שהייתה שם, וכמובן אבא של בר קופרשטיין. באמת, ישבו חמישה אנשים מיוסרים. ואני אומרת לעצמי, באמת, רק טיפה של – אני לא יודעת אפילו איך לקרוא לזה, יהדות, אנושיות; לשבת שם, להסתכל עליהם, לדבר איתם, לדבר, להסתכל בעיניים לאנשים האלה, שאנחנו הפקרנו את הילדים שלהם, הממשלה הפקירה את הילדים שלהם – ואחרי שהם יושבים בכנסת לבוא ולתדרך כתבים שאתם נפגשים.

עכשיו, אני רוצה להגיד מילה על שני הצדדים האלה. הם לא מדברים כבר מעל שנתיים. אני יודעת את זה, כי המשרד שלו מולי. הם לא מדברים, הם גם מתדרכים אחד נגד השני. הסיבה היחידה למפגש שלהם היא לסכל עסקת חטופים, באמת – אני מסיימת, אני מסיימת, אני מסתכלת על השעון. זה לא אנשים בלי לב, זה אנשים שיש שם פח במקום הלב. תודה.