קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת עפיף עבד הוא ברכה לכנסת ישראל. בזמן הקצר שהוא כאן הוא מחבר חיבורים ושותפויות, ויש לו צניעות וענווה וכבוד לכל חברי הכנסת. וגם כשהוא התרגש, ליבו ונפשו למען העדה הדרוזית ולמען מדינת ישראל.
החוק שלנו מתקן ושומר על מציאות שהיא דרמטית לביטחון ישראל. כשפרצה המלחמה וצה"ל חיפש איפה הוא יכול לתפור בגדים, וכשדרשנו ממנו לתת מדים טקטיים ללוחמים וללוחמות – לך תביא את זה מחוץ לארץ במלחמה, לך תביא את זה באוניות. המזל שלנו הוא שיש מתפרות בישראל, גם בעדה הדרוזית, גם בקהילה החרדית, גם במקומות נוספים בפריפריה וגם אצל ערביי ישראל, והמערך הזה מעסיק אלפי אנשים. אנחנו רוצים להיות אומת הייטק, אבל לפעמים גם לעשות טקסטיל זה כלכלי, במיוחד לכבד אנשים ונשים שרוצים לעבוד בקהילה. כשביקרנו פעם במתפרה בעיר דרוזית אמרה אימא מדהימה בת 70 שהיא שם עשרות שנים: אתה רואה, מיכאל, קופסת הבגדים הקטנה – זה היה הלול של התינוק שהיה לידי כשאני תופרת, ובלול הזה צמח סגן אלוף בצה"ל. ככה היא אומרת, גידלתי אותו בקופסה של הבגדים לידי כשאני תופרת. הסימבול הזה מחבר הכול – התרומה של העדה הדרוזית לביטחון ישראל.
אנחנו חייבים לעשות מעשה. גם השייח' טריף וראשי העדה ביקשו מאיתנו, כל כנסת ישראל, לתמוך בחוק הזה. החוק הזה נותן לנו ביטחון של ייצור של מוצרים צבאיים – זה לא רק בגדים, זה אפודים, זה מנשאים מיוחדים, זה ממש דברים שקשורים ללחימה. והעצמאות של הייצור של המוצרים האלה היא עוצמה ביטחונית, היא מוסיפה לתעסוקה במקומות הכי מוחלשים בהיבטים של תעסוקה. רוב המתפרות האלה בנגב, בגליל, והדבר הזה יוצר שם מסגרות עבודה. חס וחלילה, אם החוק הזה לא היה נכנס לתוקף – הוא חייב להיכנס כבר ביולי לתוקף, כי ההוראה הזאת פגה.
אני ממש מודה פה על המאמצים המיוחדים. הרי החוק הזה לא היה בסדר-היום. אני רוצה להודות לאופיר כץ, חברי, שהבין את גודל השעה ואת חשיבות החוק ורתם את הקואליציה והאופוזיציה כאחד.
גם מלביצקי. הבינו את החשיבות. גם ינון אזולאי, שלא מקשיב לי, הוביל פה הסכמות כדי להביא את החוק הזה. אל תפריע לי, ינון. אל תפריע לי להגיד לך משהו טוב. אתה מפריע. גם לא מקשיב. אני רוצה להודות לך שהבאתם את החוק הזה רגע לפני הפגרה, שלא יפוג.
אני גם פונה לרוטמן, יושב-ראש הוועדה, שהחוק הזה יגיע אליו. חוק די פשוט, שתי שורות שיש לתקן. נביא אותו בחקיקת בזק בשבוע הבא, כדי שתהיה רציפות חוקתית, כדי שהמתפרות יעבדו. אבל אני גם קורא לשר לביטחון לאומי ללמוד מצה"ל איך קונים מדים בארץ. לצערי, המשטרה עוד לא למדה לקנות את המדים שלה בארץ. צה"ל, כיבוי אש וכוחות ביטחון אחרים עושים את זה, ואנחנו קוראים לביטחון לאומי לקנות את המדים בארץ, והחוק הזה מאפשר לכם לעשות את זה.
אנחנו רוצים להשלים את החקיקה כבר בשבוע הבא ולבשר לאלפי משפחות שמתפרנסות מהחוק הזה שיש רציפות ויש יציבות, ויש הוקרה והכרה ומחזירים לקהילה. גם יש פה איזו אמירה על חופש עיסוק. הלוואי שההייטק יגיע לכל מקום במדינה, הלוואי שהקטר הכלכלי הזה יגיע למצפה רמון, לכרמיאל, לקריית שמונה, לשלומי ולנהריה, אבל עד אז אנחנו שומרים על כלכלה ותעסוקה מקומית מקיימת. המתפרות האלה, אמרתי לכם, אל תחשבו רק על מדים, תחשבו על מנשאים לכלי נשק, מארזים לכלי נשק, אפודים, אפודים שמשלבים מיגון – את כל הדברים האלה המתפרות יודעות לעשות, ואנחנו נשמור עליהן כדי שנביא פרנסה לכל המשפחות שם. תודה רבה.
524 מילים של מיכאל מרדכי ביטון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.