קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לפני שאני מדבר על החוק, אני מבקש לתמוך בדרוזים ואחינו בסוריה. המצב בסוריה יצר הזדמנות יוצאת דופן לאחד בין הדרוזים בישראל לדרוזים בסוריה.
אני שמח לעמוד כאן היום עם בשורות חשובות ל-4,500 נשים דרוזיות שנמצאות כל יום במפעלים שלהן לייצור מוצרים טובים. החוק שאני מביא לפניכם היום עוסק בהעדפה לתוצרת כחול-לבן במסגרת מכרזי הממשלה, מכרזים ביטחוניים. מדובר בהחלטה קריטית של חמש שנים נוספים. מדובר ב-4,500 נשים דרוזיות מהגליל ומהגולן שעובדות יום ולילה לייצר אפודים, מדים וחליפות מיגון, ציוד שהולך ישר ללוחמים שלנו, לצבא ולמשטרה ולכוחות הביטחון. אלה הם האנשים שאנחנו רוצים לתמוך בהם.
במלחמת חרבות ברזל אנו רואים עד כמה חשוב היה שצריך – – –
לא, לא, בסדר, אני לא. אני קצת מתרגש, זו פעם ראשונה. אני בסדר, לאט-לאט זה יעבור.
במלחמת חרבות ברזל ראיתי עד כמה חשוב היה כשציוד כזה היה זמין ובאיכות גבוהה, אבל בלי חוק התעשייה הזה, פועלים חוזרים להיות תחת סכנת סגירה וסכנת אובדן אלפי מקומות עבודה.
התיקון הזה נולד מתוך אחריות לאומית, והוא ממשיך ברית אמיצה, הברית בין מדינת ישראל לעדה הדרוזית, ברית החיים, ברית נאמנות. זה חוק שנותן חיזוק לפריפריה, שוויון הזדמנויות לנשים, תעסוקה יציבה, הגדלת ביטחון ישראל דרך תעשייה מקומית איכותית ונאמנה. זה לא רק תיקון כללי, זה תיקון מוסרי. אני מבקש מכל חברי הבית, תנו יד לחוק הזה, למען הנשים הדרוזיות, למען הפריפריה, למען הלוחמים. הדרוזים נלחמו למען המדינה, עכשיו אנחנו נלחמים בשבילם, תודה. אני מודה למיכאל ביטון וליושב-ראש הקואליציה אופיר כץ, תודה רבה לכם.
239 מילים של עפיף עבד. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.