קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, נאור, ידידי, ואמרת אפילו קצת תלמידי, לא הרבה, אני לא עף על עצמי. מירב, עכשיו אל תפריעי לי. מירב, עכשיו לא להפריע.
קודם כול, את רואה, אצל החרדים הם כן התחשבו בעניין הזה, כי שם שומעים את הדעה של הנשים, גם אם הן לא בעלות תפקידים. שומעים את הדעה של הנשים, ולכן רגישים לנושא של החינוך.
ואני רוצה לומר, נאור, קודם כול, מאחר שאנחנו באמת ידידים, אני לא התכוונתי להוציא את זה בצורה הזאת, אבל אני כן רוצה לומר דבר אחד: זה כואב לי, זה באמת כואב לי, כי כאילו מה אתם באים ואומרים? קודם כול, סתם, אתם באים ואומרים משהו כללי, הוא רחב והוא לא נכון. היו קריאות של הרבנים שדיברו על מקומות שיש בהם ממ"דים או דברים מהסוג הזה, לגילים מסוימים וכו' – הרמזור. מי שהתחיל את הרמזור בקורונה, להזכיר לך, זה מר"ן רבי חיים קניבסקי – –
– – שאמר אז בזמנו שאסור לוותר על חינוך ולימודים – –
– – ובאה המדינה וסידרה את זה. מה לעשות ששר החינוך, במקום לבוא עם תוכנית כזאת, הוא שולח אנשים לסגור בתי ספר. עכשיו, שתבינו דבר אחד.
עכשיו, שתבינו דבר אחד, אחים ואחיות שלי, תבינו. אנחנו – וזה לא משנה מי מאמין יותר, מי מאמין פחות, אני לא חושב שאני יותר חשוב ממך או אפילו לא מנאור, אבל אני אומר דבר אחד: הכוח של החינוך, של הלימוד, לימוד התורה ובכלל הנושא הזה של חינוך – –
– – הוא דבר שצריך לשמר אותו ולמצוא לו פתרונות גם בדברים כאלה. הציבור החרדי, זה הדבר הכי רגיש אצלו.
רגע. אבל אני לא אמרתי שכולם לא. את שמעת מישהו שאמר – – –
אבל למה את מפריעה לי? תני לי להתבטא.
אבל אמרתי, עצרתי, שמתי נקודה. תחני.
שימי parking. אני רוצה שתבינו דבר אחד.
כשהציבור החרדי בא ועושה דברים – הרי מה? יבואו הרבנים או הרמים או המחנכים או המורים או המורות – לא, מורות לא; מורים, כי זה לא בתי ספר של בנות. המורים צריכים לבוא וללמד באותן כיתות שמוצאים מקום מוסדר וכו'. לא סידרנו לעצמנו פה איזה פריבילגיות, וגם לא סידרנו את זה דרך אף אחד, אף אחד מהמדינה, ולא משרד החינוך, שעסוק בלשלוח אותם לעשות צווי סגירה, עכשיו סתם. אבל אתה יודע איפה זה כואב לי? כשבאים ואומרים לי: החינוך החרדי, בסדר, אבל כולם. אבל כשלכולם יש את הפרויקט של אופק חדש, לחרדים אומרים: לא. אז אנחנו לא כמו כולם, וזה נתן לי תחושה לא טובה, אבל ברמה האישית – מצטער, מחזיר את דבריי חזרה, אבל אני אומר לך: כן. מאחר שאמרת שאתה לפעמים כן לומד ממני דברים, לפחות כשהיית אצלי בוועדה – תלמדו, אנחנו בתקופה של ניסים גלויים ושל חלילה דברים רעים שיכולים לקרות. אנחנו צריכים לגייס את הדבר הכי חשוב שיש לנו – את המסורת הזאת של חינוך, של תורה, שהיא-היא מבדילה אותנו בין כל אומות העולם, והיא מחזיקה אותנו בכל הפוגרומים ובכל השעות וגם בתקופה הזאת. חיבוק לך וחיבוק לכל ילדי ישראל.
מכאן אני ממשיך את מה שאת אמרת, חברת הכנסת בן ארי, וקורא לשר החינוך למצוא פתרונות גמישים שהם במסגרת הלימודים או במסגרת הלימודים המשלימים וכו', לכו-לם.
500 מילים של יעקב אשר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.