קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה, אדוני היושב-ראש – שנייה, חכה.
אני רק רוצה להגיד לך שבאמת, מכיוון שהוזכרה עפולה – תודה, אדוני היושב-ראש – אני חושבת שכן, צריך לעשות רמזור כמו בקורונה, של אדום-צהוב-ירוק, ומה שנכון לילדי עפולה לא נכון לילדי תל אביב, מהבחינה הזאת שלדעתי, מכיוון שהוזכרה עפולה, למה לא לתת לצאת ללמוד אם יש מרחבים מוגנים? למה ילד הולך – – –
יעקב, אבל תקשיב שנייה. למה ילד בן 15 – – –
לא, לטובתך. אני אומרת, אנחנו הרבה יותר מותקפים. עפולה פחות.
לא קשור, אבל תעשה רמזור מבחינת נפילות – אגב, כמובן, רק במקומות ממוגנים. למה ילד בן 16 יכול ללכת לחדר כושר בנתניה ולא יכול ללכת לחוג ג'ודו?
גם נתניה, אגב, עיר – טפו טפו, גם המשפחה שלי שם – אין בה נפילות, אז ואללה, צריך לעשות רמזור.
אני אומרת – כי אתה מעפולה, בוארון בנתניה, יצא ככה – אין סיבה, ואגב, יש לי על זה מחר שאילתה לשר החינוך, ביום רביעי, שיסביר לי למה ילד בן 16 יכול ללכת לחדר כושר וילד בן 14 לא יכול ללכת לג'ודו במקלט. למה? אתה יודע מה זה חינוך בלתי פורמלי, אתה יודע שזה מוציא מבדידות, מאפשר ספורט. למה לא לתת? אתה יודע למה, אביחי? אתה יודע? כי אין נשים, אין נשים בקבלת ההחלטות בממשלה הזאת.
נכון. אין נשים. תקשיב, גם הגברים, וגם אתי עטייה תסכים איתי שככל שהיו יותר נשים במוקדי קבלת החלטות – – –
לא. במוקדי קבלת החלטות במדינה אין מספיק נשים. ואני אגיד כאן משהו – נכון, ועוד כאילו אנטי-פמיניסטי, אבל אני אומרת לך שאם היו נשים במוקדי קבלת החלטות, היו רואים יותר טוב את הילדים, יותר טוב, הינה, אני אומרת לך.
אבל תן לי רק בדקה שנותרה לי להצטרף – – –
אל תיכנס לזה, אבל ואללה, אני רואה אותי ואני רואה את אופיר, אוקיי? לשנינו יש ילדים קטנים. זה שונה, הוא יספר לכם את זה. אתה יודע, אני גם אגיד לך עוד משהו, הרבה פעמים כשאני בימים נורמליים בשני ב-20:00, תמיד ישאלו אותי מי עם אריאל, ואף פעם לא ישאלו את נאור.
ככה, כי ככה, כי זה החיים פה. אבל תן לי עוד חצי דקה, לכולם נתת פה.
תן לי עוד חצי דקה, דקה, למה לכולם.
תקשיבו, אני לא יודעת, אולי זה בגלל שזה נאור.
נאור אבא למופת, גם אופיר אבא למופת, אני לא מזלזלת; גם אתה. אני רק אומרת שיש משהו שונה. הינה, תמיד ישאלו אותי בערב מי עם אריאל, ואת הגברים לא ישאלו, את ארז מלול, גם לא את אופיר כץ.
תן לי עכשיו עוד דקה, כי כל הזמן אני רק עונה להם. דקה אחת אני רוצה. אני רוצה להצטרף לדברים של נאור בנושא של ההפגנה. תקשיבו, שתי הנשים האלה, רננה ושושן – רננה בכלל טיגנה שניצלים. הם היו עשרה אנשים עם גיטרות, מנגנים, עם שלטים של חטופים. רננה הזאת ירדה למטה כדי להגיד לשוטרים: הילדה שלי בת 14, למה? העלו אותה לניידת. עכשיו תקשיבו, ראיתי את כל הסרטון. העלו אותה לניידת לתחנת מוריה. על מה? על הפגנה שמותר לה לעשות, כי מותר, כי הם היו עשרה אנשים.
אני רוצה להגיד לך שהתחנה הזאת צריכה להתבייש בעצמה – להשאיר אותן עם תחתונים וחזייה. אגב, צריך להגיד מילה טובה לשוטרת, כי השוטרת שבאה אליה אמרה לה: תתלבשי, תתלבשי מהר; תבין, מרוב שהיא התביישה. על מה הפשטתם אותן, על זה שהיא באה? ועוד היא אומרת בטלוויזיה: השניצלים שלי עוד היו על האש, כל כך לא תכננתי. בכלל לא הפגנתי, רק באתי להגיד לשוטר שזו ילדה בת 14. הילדים נשארו בבית עם השניצלים. והאימא שלהם עלתה, אפילו לא חיפשו עליה. ברגע שהפשיטו אותה באה שוטרת ואמרה לה: עזבי, תתלבשי. כמובן שהן שוחררו בלי שום תנאים מגבילים. אפילו לא הביאו אותן בפני שופט.
ואני רוצה להגיד לך מילה אחת. אני חושבת שבן גביר ידע על זה בדיעבד – הינה, אני אומרת לך – הוא ידע על זה בדיעבד, הוא לא יודע על כל דבר, אבל זה רוח שנכנסה למשטרה, והיא חמורה.
תקשיב, אני רוצה להגיד לך – – –
הינה, ארז מלול פה. הינה, הינה – – –
אז חמור מאוד. ולמה אמרתי לך ארז פה? כי ארז יכול להגיד לך שאני בתור יושבת-ראש הוועדה לביטחון פנים עשיתי דיונים על מפגינים של אהוביה סנדק שחטפו מכות, ועשיתי דיונים על חרדים שחטפו מכות. ואבוי לנו – הינה גם יושב חבר הכנסת אייכלר. לא קיימתי דיונים על חרדים? הינה.
בכלל לא, אבל לא אמרתי ימין ושמאל. אמרתי: אישה ירדה מהטיגון של השניצלים, ומצאה את עצמה – – –
אבל לא אמרתי. לא, זו רוח בעייתית, אגב, רוח בעייתית מאוד של מעצרי שווא. להגיד לך שזה לא היה בעבר? הינה, אייכלר יושב מולך, אתה לא רואה אותו מהנהן. אבל אתה יודע מה ההבדל?
הינה, אני מסיימת – כי אייכלר הנהן פה, דיברנו על חרדים. אני, אם זה היה מגיע אליי כיושבת-ראש ועדה, אם היו עושים את זה לשתי נשים דתיות או חרדיות, הייתי מקיימת גם על זה דיון בוועדה. תודה.
796 מילים של מירב בן ארי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.