קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, השרים, עמיתיי חברי הכנסת, אני עליתי לכאן לבקש סליחה – לבקש סליחה מהמשפחות של בני הציונות הדתית שהגיעו לוועדת חוץ וביטחון ודיברו על יהדות אמיתית שמשרתת ותורמת. אני רציתי לעלות לכאן להתנצל בפני הרבנים, ראשי ישיבות ההסדר, ראשי כוללים, הורים שכולים, שהוציאו את הילדים שלהם והתלמידים שלהם למלחמת מצווה. אני עולה לכאן כדי להתנצל – –
– – מעומק הלב באמת בפני הילדים שלנו, הכלות שלנו, הבנות שלנו בני הציונות הדתית, שהבטחנו להם שעל החוק הזה לא תהיה קואליציה ואופוזיציה, וחשבנו בטעות שגם בקואליציה הזאת יבינו שכאן אין קואליציה ואופוזיציה, יש יהדות שאומרת: מוציאם חתן מחופתו וכלה, ולא מסתתרים מאחורי אמירות עלובות שאלה שלומדים תורה – יילמדו. אני לא רוצה להגיד שמות.
בעתניאל לא לומדים תורה? מעתניאל יכולים לצאת אברכים לחרף את נפשם ולמות. למה, התורה שלהם פחות מהתורה של המשתמטים בממשלה הזאת? מאיפה המצאתם לנו יהדות כזאת? אני כן רוצה להתנצל בפני היהדות שלנו, שעליה גדלנו, ש"אחיכם יצאו למלחמה ואתם תשבו פה" – שזה מה שהחליטה הקואליציה הזאת, כאילו יש תורה שמצדיקה לילות נהדרים של שקט ושלווה וחתונות ושמחות כשעלינו, שנתנו נודדת.
אני רוצה להתנצל בפני הרמטכ"ל, שרק היום אמר עוד פעם – ויושב פה שר ביטחון – אמר: ישראל זקוקה לעוד כוחות כדי להקל את העומס על משרתי המילואים, ופעם נוספת, הקואליציה הזאת אמרה לרמטכ"ל המצוין שלנו: שב בצד.
לא צריכים אותך לראש שב"כ, לא צריכים אותך בשביל להרחיב את השורות. אתה לא יודע על מה אתה מדבר. אנחנו צריכים קואליציה.
240 מילים של אלעזר שטרן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.