קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, עולם הפוך ראיתי. עולם הפוך. ראש הממשלה הולך לחרדים ומוכר להם שאנחנו במצב ביטחוני כל כך קשה, שאי-אפשר לצאת לבחירות, במקום ללכת אליהם ולהסביר להם שנוכח המצב הביטחוני חייבים כולנו להתגייס, בדיוק מאותה סיבה. במקום שחברי הכנסת שמתיימרים לייצג את חיילי צה"ל ושבניהם וחבריהם אכן משרתים – וכשמדברים על ניצחון מוחלט, מלחמת נצח, אולי כיבוש עזה, חידוש ההתיישבות ושמירה עליהם אחר כך – יחברו לרוב הציוני, שביחד איתם נמצא בתוך היחידות, שמתעקש על גיוס, ויאיימו בפיזור הממשלה. אם זה לא קורה, מי שעושה את זה זה חברינו החרדים.
מעל 600 ימים שחיילי המילואים חוזרים לעוד סבב ועוד סבב, וחיילי החובה – מאריכים את השירות שלהם, עוברים מעזה לסוריה, ללבנון, כמעט בלי ריענון, ממש בלי אימונים. הנטל הכלכלי של המילואימניקים קורע להם את הצורה וקורע את המשק הישראלי, ועוד לא מצאתם את הדרך לגייס את אחינו החרדים.
ואתם, אחיי החרדים, תגידו לי באמת איך זה שעוד לא מצאתם דרך לשרת, ולא דרך איך לא לשרת. אנחנו עומדים פה היום ומדברים על פיזור הכנסת בגלל שלא מוצאים פתרון לאיך לא משרתים. דיברתי עם לא מעט מחברי הכנסת של הקואליציה, ואני יודע שאתם מבינים ואתם יודעים שיש מעל 80 חברים בבית הזה, במליאה הזו, שיודעים שצריך מתווה שירות אחר, שיודעים שצריך גיוס אחר. אבל בגלל שיקולים פוליטיים אתם מפחדים על הכיסא הפוליטי שלכם, ובעצם פוגעים בחיילי צה"ל שלנו וביחד של כל חלקי החברה הישראלית, ואין לכם את האומץ הפשוט לקום ולהגיד: עד כאן.
אלון הינדי נפצע קשה במלחמה הזו. הוא סיפר, לא אני, על החברים שלו שנקראים למילואים בלי צו, מעכשיו לעכשיו צו 8, עוד צו 8, עוד צו 8; חיילים משירות סדיר שמסיימים את השירות הסדיר שלהם – טאק, נשלחים למילואים. אני מכיר את זה באופן אישי. הם מגיעים כי לא נעים להם מהחברים שלהם ומהחברים האחרים בצוות שלהם, ואתם לא מוכנים לעזור להם? משאירים אותם לשאת את כל הנטל על הכתפיים שלהם?
ישבנו איתכם בחדרים, שמענו על מה מדובר – יעדים רחוקים וסנקציות. ואני רוצה לפתוח פה סוגריים, אדוני היושב-ראש: למה צריך סנקציות? הרי באמת, אם אנשים רוצים לשרת, בשביל מה סנקציות? האם על מישהו מהילדים שלי היה איזה איום של סנקציות? הוא קיבל צו גיוס, והוא הלך בלי סנקציות. מה זה הפטנט הזה בכלל? אבל לצערי, צריך אותו גם ברמה האישית וגם ברמה המוסדית. זה לא הגיוני, זה פשוט לא הגיוני. מה זה הדברים האלה? סעיפים מסובכים. קראתי טיפה בתקשורת מה מופיע שם. הדבר הזה כל כך מסובך, ובסוף כסף ירד מתקציב במקום אחד ויחזור לתקציב במקום שני. וכולנו עסוקים בלהאשים את כל העולם: את היועמ"שית, את הרמטכ"ל – את כולם. חברים, קחו אחריות.
אני רוצה להגיד לכם, אנחנו יודעים את האמת. אנחנו יודעים את האמת, כי ישבנו איתכם בממשלת החירום, ויכולנו לעשות את התיקון הזה כבר לפני 500 יום. ישבנו עם שר הביטחון, ישבנו עם יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, ישבנו עם חברינו החרדים. לא הסכנתם אז להתקדם במילימטר, כשהיה לכם את כל הגיבוי בעולם. אז תיקחו עכשיו אחריות. אתם מבינים שאם היינו מעבירים את זה לפני 500 יום, חלק גדול מהחיילים שהיו מתגייסים היו נמצאים כבר בשירות אפקטיבי, ואולי היו כבר לקראת סוף השירות שלהם, במקום כל הוויכוח הגדול הזה.
אבל הדבר הזה לא יקרה. ואני לא חושב שאתם תביאו חוק שחבריי ואני נוכל להצביע בעדו. אתם לא עשיתם את זה עד היום, ולצערי, גם לא תעשו את זה עכשיו. ולכן, צריך להחליף את הממשלה הזו, גם בגלל הנושא הזה, אבל גם בגלל שרשרת נושאים רחבה ואחרת שצריך לתקן אותם. וחייבים להקים ממשלת הסכמות שבה המרכז יתווה את הדרך ולא הקצוות ישפיעו עליה; שבה תהיה לגיטימציה לעשות תיקוני עומק; שבה אחינו מהמפלגות החרדיות יבינו שאם הם רוצים להיות חלק, הם צריכים לקחת חלק גם בשירות העם והמדינה. צריך לפזר את הכנסת כדי לגייס. צריך לפזר את הכנסת כדי לתקן. צריך לפזר את הכנסת כדי לאחד את העם בישראל בדרך משותפת שתשרת את כולנו. תודה רבה לך.
623 מילים של בנימין גנץ. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.