טוב, ערב טוב לכולם. ברשות אדוני יושב-ראש הכנסת, חבריי חברי הכנסת, קודם כול, הצעת החוק היא הצעת חוק טובה – המאבק במדינות תומכות טרור. עמדת הממשלה היא שזו הצעה טובה. עכשיו, חבר הכנסת סעדה, איפה הוא?
תשמע, תשמע, אני רוצה להגיד לך כמה דברים. קודם כול, אתה דיברת בשבח – שאתה שמח שהחרדים הבינו וסיפורים – – –
סיפורים קוראים לזה, אתה יודע למה? כי החרדים אף פעם לא שינו את דעתם ולא חזרו בהם משום דבר.
השכינה מה?
תראה, יש דברים שצריך לדעת עליהם שאין עליהם פשרה. למה? הם לא שלי ולא שלך. אני ואתה נשב ביחד, נדון על הבית של אילוז, כן?
יפה מאוד. אומר היושב-ראש, יש סוגיה בגמרא: כיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חברו. שם הגמרא מדברת על אדם שהשכיר פרה לחברו והשאילה לאחר. תלמיד חכם הבחור, יפה. אז הגמרא אומרת שאתה לא יכול לעשות מסחר בפרה שאינה שלך, נכון? אז אני ואתה לא יכולים לדון על הבית של חבר הכנסת אילוז, נכון? יפה.
נכון, אבל התורה והעצמאות של התורה – כתוב שהתורה מונחת בקרן זווית.
כלומר, היא לא בבית שלנו. היא מונחת בקרן זווית. הכתר של המלכה לא נמצא בקרן זווית, היא במרכז הבית, היא במקום הכי משמעותי שיש. אז למה התורה – – –
במה זה סותר את מה שאמרתי?
שנייה, כפרה, רגע. קודם כול, זה שבנך ישב ולמד תורה – עליו נאמר: תורה מגנא ומצלא. יפה.
יפה. בוא נחזור לשאלה. תראה, אני צריך לדבר עשר דקות, ככה גזרו עליי, אז אנחנו ננסה להטעין את זה גם בדברי תורה.
נכון. אגב, איך אדם יכול לסייע לחברו בזה שהוא צועק עליו? זו חידה. איך אדם מסייע לחברו בזה שהוא צועק עליו? חבר הכנסת לוי, איך זה יכול להיות?
זה לא משנה. מה התשובה? אדם שעלה לבמה, הוא צריך לסחוב זמן, ומישהו בא וצעק לו משהו, אז הוא עושה לו חסד בזה שהוא צועק עליו.
עכשיו תשמע, שאלנו שאלה: התורה מונחת בקרן זווית? התורה צריכה להיות במרכז העניינים. למה? תראה, בשביל להגיע למרכז צריך לחצות את כל האולם. אדם צריך להיות בולט, שיראו אותו. מי שתופס את התורה הם אנשים שלא נמצאים במרכז, אנשים שנמצאים בפינה – "לענוים יתן חן"; לאנשים שהם לא בולטים, אנשים שלא מחפשים להיות בולטים באף מקום – דווקא להם התורה נקנית. אתה יודע, יש מדרש שאומר: למה התורה ניתנה בהר סיני? נו, אילוז, למה?
הכי נמוך. כל ההרים רבו ביניהם.
שאלתי שאלה פשוטה, נכון? הר תבור אמר: עליי השם ייתן תורה; הר החרמון אמר: עליי; הר סיני שתק. ריבונו של עולם, אתה יודע למה הוא שתק? כי אין לו מה להגיד.
מה הוא יגיד? יש פה כמה הרים גדולים שמתווכחים ביניהם. תחשוב ששני עשירים רבים ביניהם מי הכי עשיר בעולם. אם אהיה שם, אני לא אתווכח, נכון? כל הכבוד לו שהוא לא התווכח, מה יש להתווכח? הקדוש ברוך הוא כאילו מצא את הר סיני לתת עליו תורה כי הוא שתק. כי אין לו מה להגיד, מה זה כי הוא שתק? נו, מה אתה אומר?
בלב אחד. באהבה מוחלטת. ויהי אחד.
בלי זה אין תורה. תורה זה כשכולם ביחד. אבל רגע, אבל מה הגדולה בהר סיני שהוא שתק? אין לו מה להגיד.
יפה. אומר חבר הכנסת סעדה דבר יפה. לפעמים גם מי שאין לו מה להגיד, הוא אומר. לכן, רבותיי, אנחנו צריכים לפעמים לשמור על הפה ועל המקלדת. לא חייבים להגיד כל דבר. אבל שמע, מה התשובה האמיתית על הר סיני? אגיד לך. הר סיני החזיק קושאן ביד שלו, כי הקדוש ברוך הוא הרי אמר לאברהם: כשתצאו ממצרים, "תעבדון את האלהים על ההר הזה". כלומר, הוא גם הבטיח להם: איפה תינתן תורה? בהר סיני.
לא, הוא היה שם. ההר הזה, הוא הצביע שם, היה שם, והר סיני ידע מזה. הר סיני היה יכול להגיד לתבור ולהר חרמון: מה אתם רבים ביניכם? האלוקים הרי אמר שהתורה תינתן עליי. ומה הם היו עושים? היו חייבים לשתוק. הם לא שתקו, והוא לא דיבר, נכון? כלומר גם אם יש לך טענה שאתה חושב שהיא טובה, תהיה בשקט.
נכון, יש הוכח תוכיח. נכון.
יפה. מצווה בתורה.
הגמרא אומרת: מסופקני אם יש בדור מישהו שיודע להוכיח. כי כדי להוכיח צריך אהבה מוחלטת, שזה שאני מוכיח אותו, אין לי שום צל-צילו של ספק שמה שהוא עליו זה פוליטיקה. 100% של אהבה.
לא פה. מצוות ההוכחה. כשאני מוכיח מישהו, הוא צריך להיות בוודאות מוחלטת שאני רוצה 100%, ורק אז דבריו נשמעים. כתוב: "את אשר יאהב יוכיח". מה זה יוכיח? לפעמים הוא נותן לו מכות. כי אבא שצועק על הבן שלו – אם הבן הזה סתום? האבא לא צועק עליו, כי הוא לא מצפה ממנו לכלום. נכון? לפעמים האבא מצפה מהבן. מפלגה בקואליציה מצפה מהשותפים שלה לערבות הדדית, לאחריות. מי שמשתלח נגדה, אז זה לא נקרא תוכחה, זה שום דבר.
לא, זה לא לא, זה כן. אילוז, אתה שומע מה אני אומר לך? אתה לא שומע.
אני? כדאי הכול.
אני צריך להגיע לאפס אפס שמה. כל מה שעד אז, כשר.
נרשמה הסכמה ביננו. אבל צריך לשאול את עצמנו, מה הוביל – – –
יפה.
כלומר כל הביקורת הזאת בחוץ, לא עוזרת לאף אחד.
לא, זה לא מבוקר.
אבל עם אחים לא מדברים ככה, עם אחים מדברים יותר בכבוד. מה גם שזה אח בכיר, זה לא עוד אח. זה אח בכיר ששימר את השלטון הליכודי הרבה שנים ושילם על זה מחירים.
ודאי, ודאי.
נכון. בסוף יש לנו כבוד הדדי, ויש כל כך הרבה אנשים בצד השני של האולם שנהנים מאוד מאוד מהאי-כבוד הזה.
לא, אני זוכר שישבנו פה והיינו רואים מריבות פה, ה' יסלח לי, מאוד שמחנו. אמרנו: הו, איזה יופי. זה לא בסדר, אבל ככה זה היה. אני זוכר.
זה לא מריבה. לכתוב על יושב-ראש מפלגה דברים כאלה? את זה לא עושים.
לא, זה לא תלמידי חכמים.
הגמרא אומרת: "את והב בסופה". רבים אחד עם השני בתוך בית המדרש, אבל לא בטוויטר, כשכותבים דברים כאלה. זה הבית מדרש שלנו? אוי ואבוי.
בית המדרש של הטוויטר, זה שיגייסו אותם. מסכים איתך. עליהם אין דיון. תולדה של "משה קיבל תורה מסיני", עליהם דיברנו.
תראו, נשארו לי 14 שניות ועוד לא התחלתי לנמק את החוק.
זהו, אבל תם זמננו מלנמק את החוק. אנחנו נסמוך על החלטותיה של ועדת השרים. אתה רואה? יו"ר ועדת שרים בחור מהליכוד, אנחנו סומכים עליו. אנחנו לא מתווכחים. חזק וברוך.
990 מילים של מיכאל מלכיאלי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.