לא. יש שר, כתוב. יש שר. עשר, כתוב עשר. במחשב כתוב עשר.
עשר, במחשב. ראינו ביחד, אני ואופיר.
הנייר לא קובע, מה שקובע זה המחשב. מה שקובע זה המחשב. המחשב קובע.
מה שהמזכיר אמר. או המזכיר או המנכ"ל של הכנסת, גם בסדר.
אדוני היושב-ראש, תודה רבה. החוק הזה, על מינוי נציב שירות המדינה, על הדרך למנות את נציב שירות המדינה, על הדרך למנות ממלא מקום נציב שירות המדינה, לא היה צריך לבוא לעולם. לא התכוונתי להעלות אותו. לא צריך לחוקק אותו, את החוק הזה, כיוון שהדברים הם ברורים. כיוון שיש חוק, פשוט תקראו את החוק. ממשלת ישראל – כתוב בחוק, חוק שירות המדינה (מינויים) – ממשלת ישראל, הממשלה, תמנה נציב שירות המדינה. נקודה. זה החוק.
יש בדמוקרטיה מוסד כזה, הוא נקרא בית המשפט, חברותיי וחבריי לכנסת – הוא אמור לעשות דבר אחד: כשבא לפניו מקרה ויש חוק, הוא אמור לדעת לקרוא את החוק ולדעת אם הפעולה עוברת על החוק או לא עוברת על החוק. אנחנו בעידן אחר. בית המשפט הנוכחי – ומי שמינה את עצמו לנשיא בית המשפט העליון ישב הרבה שנים על כיסא השיפוט – מתגלה שוב ושוב שגם קריאה פשוטה של חוק פשוט הוא מתקשה לעשות. לכן נאלצנו ונדרשנו להעלות את החוק הזה. אסביר אותו יותר בשלוש הדקות.
אדוני היושב-ראש, אמרתי קודם, החוק הזה הוא מסוג החוקים שלא היו צריכים לבוא לעולם. יש חוק – הינה, אני מקריא אותו שוב. חוק שירות המדינה (מינויים), סעיף 6: "הממשלה תמנה נציב שירות המדינה", אני חוזר שוב: "הממשלה תמנה נציב שירות המדינה". 2. "על מינויו לא תחול חובת המכרז לפי סעיף 19" – לא צריך שהנציב יכריז שיהיה מכרז – ו"הודעה על המינוי תפורסם ברשימות". זה פשוט, זה בעברית, זה ברור לגמרי. בשביל מה יש בית משפט בדמוקרטיה? כדי שידע לקרוא חוק ולדעת אם עוברים על החוק או לא עוברים על החוק.
והינה מגיע מי שמגדיר את עצמו, בעצמו, על ידי עצמו, נשיא בית המשפט העליון. הוא יושב על כס השיפוט שנים רבות. מה לפניו? לפניו החלטה של הממשלה שהיא הולכת למנות נציב שירות המדינה בדרך שהיא החליטה – ועדת מינויים. אגב, לא פעם ראשונה שמינוי נציב שירות המדינה בוועדת מינויים. באמת לא משנה באיזו דרך – היא ממנה כחוק. הקראתי עכשיו את החוק – כחוק: "הממשלה תמנה נציב שירות המדינה". אבל אז מגיע הפלפול של יצחק עמית, השופט יצחק עמית: "סעיף 6 לחוק המינויים קובע כי הליך מינוי הנציב פטוּר מחובת המכרז שקבועה בסעיף 19 לאותו החוק. הא ותו לא". יש עוד "ותו לא" בחוק הזה – שהממשלה תמנה את נציב שירות המדינה. אבל מה הוא אומר? זה נכון, אבל "אין בלשונו של סעיף 6 – – – כדי להסמיך את הממשלה למנות את נציב שירות המדינה בכל דרך שבה תחפוץ". מה זה "בכל דרך שבה תחפוץ"? השופט עמית, מה זה "בכל דרך שבה תחפוץ"? מה הממשלה אמרה? מה היא אמרה, לעשות גורלות? לקחת ספר טלפונים – איפה שנפתח זה יהיה נציב שירות המדינה? מה הממשלה אמרה? אמרה ועדת מינויים. מה קרה? אמרה ועדת מינויים. זה כבר היה בעבר, הייתה ממשלה שעשתה ועדת מינויים, והייתה עתירה – תחזיקו חזק – לבג"ץ. אמרו לה: זה לא טוב ועדת מינויים, צריך ועדת איתור, והבג"ץ – אז כנראה ידעו לקרוא, זה 2011, פחות התקשו בקריאה – הבג"ץ דחה את העתירה. זה סעיף 1 לחוק.
סעיף 2 זה מינוי ממלא מקום. איך ממנים ממלא מקום בדרך כלל? צריך – אם יש באותו משרד ממשלתי מישהו שהפסיק ובאים למנות ממלא מקום, אז נועצים עם נציב שירות המדינה כדי למנות את אחד האנשים משירות המדינה שצריך למנות אותו לממלא מקום. מה קורה אם זה נציב שירות המדינה עצמו? עם מי מתייעצים? לא כתוב בחוק. זה הסעיף השני בחוק. אני ביקשתי שימנו – שהממשלה, שראש הממשלה במקרה הזה, שהוא השר הממונה, יתייעץ עם – – –
נכון. בחוק הזה הלכתי צעד – אמרתי: בסדר, ייוועצו עם הממונה על השכר ועם האחראי להסכמי העבודה, שבעצם רוב התפקידים שלו הם כמו של נציב שירות המדינה. אבל מה אומרת היועצת המשפטית לממשלה? היא אומרת: אם צריך להיוועץ עם מישהו וזה לא כתוב בחוק, עם מי צריך להיוועץ? במי יחפוץ המלך? איתי, ברור שאיתי.
זה ברור, כי היא היועצת האולטימטיבית, ואנחנו יודעים כבר מפסקי הדין שהעצה שלה היא לא עצה – היא הופכת להיות כמובן חוות דעת מחייבת.
אני אומר לכם את האמת, כל מה שהקראתי עכשיו בשלוש הדקות האלה באמת זה רק בשביל הפיליבסטר. זה לא באמת, כי הבעיה האמיתית שלנו היא לא עם החוק, לא נציב ולא מינוי נציב – –
– – לא ממלא מקום נציב ולא איך ממנים. הבעיה שלנו היא קבוצה שהחליטה להשתלט ולקחת סמכויות לא לה, לשדוד את הסמכויות של הציבור. זה ייפסק. תודה.
הצבעה תהיה במועד אחר.
743 מילים של עמית הלוי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.