אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, ראשית, לעניין אסטרטגיית הביטחון הלאומי, אני מנסה לחשוב ממתי אסטרטגיית הביטחון הלאומי של מדינת ישראל אומרת שנחלק רובים למיליציות בעזה כחלק מאסטרטגיית הביטחון שלנו. אז אם ב-1993 אמרו "אל תיתנו להם רובים" ונתנו להם, אז אלה שאמרו "אל תיתנו להם רובים" היום נותנים רובים למיליציות אחרות, אפילו לא במסגרת הסכם. וחמור מכך, אם אנחנו כבר מדברים על אסטרטגיית ביטחון, שראש הממשלה עושה את הצעד הזה מאחורי גבו של הקבינט. זה לא שהוא הביא את זה לדיון בקבינט. זה מראה מה ראש הממשלה חושב על הקבינט שלו וכמה הוא סופר את הקבינט שלו, וזה גם מראה איזה קבינט אמיץ יש לו, שהם כולם עכשיו מצדיקים ומספרים לנו שזה לא בסדר לתת להם רובים, אבל זה אולי בסדר לתת להם. למי נותנים את הרובים האלה? למי נותנים את זה, למי שירה רקטות על מדינת ישראל? למי שהשתתף בפיגועים נגד מדינת ישראל? שלחם לצד דאעש נגד מצרים?
אני אומר לכם, אדוני היושב-ראש, אדוני יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, הדבר הזה הוא חמור מאין כמוהו. אני חושב שיש פה מהלך שגם אם הוא נעשה בעצת גורמי הביטחון – אומרים לי: זה נעשה בעצת גורמי הביטחון. בסדר. היו גם גורמי ביטחון שהמליצו להעביר כסף במזוודות לחמאס. ראש הממשלה קיבל את העמדה הזאת. ראש הממשלה קיבל את העמדה שצריך להעביר כסף במזוודות לחמאס, כסף קטרי, כדי לקנות את השקט הזה. בסוף ההחלטות הן החלטות של הממשלה, ולצערי הממשלה הזאת, שצועקת כל היום "ימין מלא מלא מלא", זאת הממשלה שמחלקת נשק למחבלים. אין פלא, אדוני היושב-ראש, שגם ראש הממשלה וגם שר הביטחון, שהצביעו בשלוש קריאות בעד חוק ההתנתקות, 20 שנה אחר כך מעבירים נשק למחבלים. זה המצב.
בעניין אחר, שלא נוגע לחוק הזה, אני פשוט רואה את הפרסומים ואני אומר לעצמי שהעסקים הקטנים מתמודדים היום באמת עם בעיות בלתי נתפסות. אתה, יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, רואה את המילואימניקים באים אליך. אלוהים ישמור מה קורה למילואימניק שיש לו עסק ואיך הוא מתמודד עם זה. אבל כל עסק היום, עוד בלי מילואימניקים ובלי שיש לו עובדים שהם במילואים, מתמודד במצב בלתי אפשרי עם יוקר מחיה מטורף – עלויות הארנונה עולות, את המיסים מעלים להם. עכשיו, מה אני רואה? בעל גלידרייה בהרצליה קיבל קנס של כמה? 2,000 שקל. למה? כי הוא כתב: כשר בהשגחת רבנות צהר. כשר בהשגחת רבנות צהר. עבריין. עבריין, הוא כתב כשר בהשגחת רבנות צהר בגלידרייה. למי שלא יודע, צהר זה ארגון של רבנים אורתודוקסים, שעושים את הבקרה שלהם בשיטה, בצורה אחרת ממה שעושה הרבנות. 2,000 שקל קנס.
עכשיו אני אספר לכם על הכשרות של הרבנות. יש מקום מפורסם מאוד בבני ברק – גם אני אוהב לאכול שם דגים מלוחים. מוכרים שם באמת – – –
שווה. אני לא אציין את השם פה. אני לא אציין את השם פה. תשמע טוב, סיפור יפה. היה איזה איש עסקים שאמר: תשמע, אתם מוכרים את ההרינג הזה לשבת, הוא כל כך טוב – בוא נפתח סניף שלכם בעיר אחרת, לא משנה איזו עיר. ניהלו משא ומתן, הגיעו לסיכומים, אמרו: יאללה, אתה פותח סניף שלנו בתוך המעדנייה – כשרה, כמובן – אתם תביאו את המוצרים שלכם וזהו. אין בעיה. אמר להם: אבל כשאתם מביאים את המוצרים, צריך תעודת כשרות. אומר לו בעל המעדנייה: מה, אני מטורף? אני אביא כשרות של הרבנות הראשית? אני הכשרות. זו פשוט הזיה. הוא לא צריך תעודת כשרות שם. אז אם בא מישהו – גלידרייה בהרצליה – וכותב שהוא כשר בהשגחת רבני צהר, הוא צריך לקבל 2,000 שקל קנס במדינת ישראל? המדינה הזאת ירדה מהפסים לחלוטין.
557 מילים של עודד פורר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.