יום ההוקרה למערך המילואים

תודה רבה.

אני אבקש מהחבר'ה שיהיו בשקט.

אני נאלץ להסכים איתך על כך ומנסה לדון לכף זכות את אלה שאינם כאן.

אבל אין ספק שזה יום מיוחד, בטח בעת הזו של המלחמה.

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, חבריי לשדולת המילואים, ביום הזה אנחנו עוצרים, בתוך המולה הדיונים והחקיקה, ואומרים בקול ברור: תודה. תודה לכם, אנשים ונשים מכל חלקי החברה הישראלית, שעליתם על מדים ביום פקודה והפכתם שוב לחומת המגן של העם הזה. תודה על לילות ללא שינה, ויתור על שגרה, על מאמץ אין-סופי, על אהבת העם והארץ ללא תנאי.

אחיי ורעיי משרתי המילואים, היום אני רוצה לדבר איתכם כלוחם במילואים – במלחמה הזאת זכיתי לשרת יחד איתכם ולהכיר מקרוב את ההתמודדויות והמורכבויות – וכחבר כנסת לספר לכם מה אנחנו עושים בעבורכם. אבל לפני הכול, אני רוצה להגיד שאנחנו רואים אתכם, לומדים ומכירים את המאבקים שלכם, את המחירים שאתם משלמים, אתם ומשפחתכם; את המלחמה הנוספת שלצד זו שבחזית בכל פעם שאתם חוזרים הביתה; את הקידום שנקטע במקום העבודה; את העסק שקורס; את הלימודים האקדמיים שנעצרו באחת. אנחנו רואים ומכירים במחיר הקשה שמשלמות בנות הזוג שלכם, הלביאות, שנאלצות להסתיר את האימה והדאגה שלהן, להקרין ביטחון וחום לילדים שלכם, שנדרשות לבד לנהל את הבית, את העול הכלכלי שלו, לחנך, לטפח, להרעיף אהבה, ולתמוך בכם כשאתם חוזרים הביתה ולהיתמך בכם.

הילדים שלכם גאים בכם, יודעים שאבא נלחם במלחמה החשובה ביותר בתולדות מדינת ישראל, במלחמה הצודקת ביותר וגם הארוכה והמורכבת והסיזיפית ביותר – הילדים הקטנים שנתלים עליכם ביציאה לצו 8, שלא מוכנים לשחרר, שעושים לכם פרצופים כועסים כשאתם חוזרים, שלא תמיד יודעים למצוא את המילים לפחד ולגעגוע. אנחנו רואים אתכם, את הנחישות שלכם – נחישות ואורך רוח של עוד דונם ועוד דונם, של עוד פסגה לכבוש; נחישות שאיתה הפריחו שממה ובנו מדינה. ועם הנחישות הזאת אתם מסתערים שוב ושוב, מסתערים ונענים לקריאה: הינני.

אנחנו רואים איך אתם נושאים על גבכם לא רק את עומס הביטחון אלא גם את המראות שנצרבו, את השחיקה, את הפציעות, את הכאב בגוף והסדקים בנפש. אתם נאלצים לצאת למערכה חדשה, למאבק על הקיום הבסיסי, להחזיר את עצמכם למסלול, להשלים לימודים, להגיש טפסים, להוכיח זכאויות, להיאבק על קייטנה, מעונות, סידור לילדים, שכירות, חשמל, ארנונה, מים, משכנתה, והרשימה רק הולכת ומתארכת.

כחבר כנסת וכלוחם במילואים אני לא מדבר אליכם מהצד. אני עומד איתכם במילואים פעילים גם בשנה החולפת. אני פוגש אתכם בשטח, בשיח ובמילואים עצמם, ולומד עד כמה גדולה האחריות. לכן, בחרתי להפוך זאת למשימה אישית בכנסת: הצטרפתי לחבריי כיו"ר שותף לשדולת המילואים של הכנסת, ששותפים לה חברים מכל סיעות הבית.

בכנסת לא באנו רק להודות; באנו גם לתקן. במהלך השנה וחצי האחרונות, יחד עם שותפיי, גם אנחנו אמרנו: היננו. יחד הובלנו שורה של הצעות חוק שנולדו מהשיחות, מהפניות, מהסיפורים האישיים שלכם, הכול במטרה לתת את המענה הרוחבי שאתם ראויים לו כהורים וכבעלי משפחות – בסבסוד בקייטנות, במעונות, בהנחות בארנונה, חשמל, מים, בסיוע עם המשכנתה, בהצעות חוק לסטודנטים ושמירה על זכויות בלימודים גם כשאתם נקראים שוב ושוב למערך המילואים, סיוע כלכלי ישיר במלגות והחזרי שכר לימוד; הצעת חוק שקשורה לכל אחד ואחת מכם ומעניקה לכם תגמול הוגן, העדפה במכרזים ובשירותים ציבוריים, פטור מרישוי עסקי, קדימות בטיפול רפואי ועוד.

ביום הזה אנחנו מצדיעים לכם, לוחמים, תומכי לחימה, נשות ואנשי מילואים מכל הזרועות. אנו מצדיעים גם למשפחות שמחזיקות את הבית ואת הגב כל עוד אתם בקו; למשפחות הנופלים, לפצועים בגוף ובנפש. ומכאן, מכנסת ישראל, נמשיך לפעול, נמשיך לתקן, נמשיך להילחם עבור אלה שנלחמים בעבורנו. אתם דור הניצחון, אתם עמוד האש לפני המחנה, אבל בעיקר – אתם התקווה הגדולה של כולנו. תודה לכם.