יום ההוקרה למערך המילואים

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ובעיקר אנשי ונשות המילואים, במלחמת יום הכיפורים אבא שלי, שהיה מ"פ פלוגת צנחנים במילואים, שירת במשך שלושה חודשים. 50 שנה גדלנו על: וואו, איזה טירוף, הם היו שלושה חודשים במילואים. מי בכלל דמיין שיהיו אנשי מילואים שעושים שישה ושבעה סבבים של מילואים, מאות ימי מילואים. אני לא חושב שיש מישהו שיכול היה בכלל לדמיין את זה. כשהגו את הקונספט הזה של שירות מילואים, אני לא חושב שהיה מישהו שדמיין שיש אנשים שהולכים לעזוב את הבתים שלהם, את הנשים שלהם, את הילדים שלהם, את העסקים שלהם, את הלימודים שלהם, והולכים לסכן את החיים שלהם לכל כך כל כך הרבה זמן.

וביום הזה כאן, אני שמח שהכנסת בחרה להעלות על נס את אותם מעטים – באמת זה אחוזים קטנטנים של אנשים – שבזכותם אנחנו חיים כאן. אני רוצה להגיד תודה לאותם אנשים שלמרות הקשיים המשפחתיים, פעם אחר פעם עוזבים את האישה ואת הילדים והולכים למילואים. זה לא מובן מאליו בכלל, ואנחנו יודעים אילו קשיים משפחתיים האנשים האלה עוברים. לא פחות חשוב מזה להגיד תודה לבני ולבנות הזוג של המילואימניקים והמילואימניקיות, הגיבורים שלנו, שבאמת הם פשוט הופכים להיות חד-הוריים לכל כך הרבה זמן, מג'נגלים בין בית, עבודה, ילדים, כל הדברים האלה, ורק זה מאפשר למילואימניקים שלנו לצאת לשרת את המדינה.

אני רוצה להגיד תודה לכל אותם אנשים שהעסקים שלהם קורסים והמצב הכלכלי שלהם מידרדר, ולמרות זאת, פעם אחר פעם, כשהם מקבלים את צו המילואים, הם עוזבים את העסק ועוזבים את העבודה והולכים לשרת במילואים. גם להגיד תודה למעסיקים שלהם. זה לא מובן מאליו בכלל. אני רוצה להגיד תודה לכל אותם סטודנטים ששנות הלימודים שלהם יורדות לטמיון. איך בכלל אפשר להיות סטודנט כאשר מאות ימי מילואים במהלך שנת הלימודים אתה לא נמצא בלימודים? אנחנו יודעים על כאלה ששנות הלימודים שלהם פשוט הולכות לפח, ועדיין, כשמגיע הצו, הם עוזבים הכול והם הולכים.

אני רוצה להגיד לכם תודה על זה שבשם ערך הרעות ואהבת המדינה אתם באים פעם אחר פעם למילואים, גם אם אתם לא מסכימים עם הדרך של הממשלה הזו. וזה מאוד חשוב שגם אנשים שלא מסכימים עם הדרך של הממשלה יבואו למילואים, כי בלי זה הלך עלינו לגמרי. אני רוצה להגיד לכם תודה מיוחדת על הרעות ואחוות הלוחמים שלכם, שמדגימות לכולנו איך אפשר להיות ומה אנחנו רוצים להיות.

לסיום, אני מבקש להקריא דברים שכתב מילואימניק מהחזית, סבב רביעי: "הרגשתי שאין לי ברירה. אני לא יכול לעמוד מנגד כששכנים וחברים נקראים למילואים בפעם השלישית והרביעית מתחילת המלחמה. אצלי באופן אישי לא מדובר על חלום חיי. לא התגעגעתי לצבא ואני לא מחפש הרפתקאות. מבחינתי אין דבר חשוב בעולם מללמוד תורה, ואני מאמין בכל ליבי שהתורה משפיעה, ומבשמת את העולם והאדם. אבל יש מקרה יותר מובהק של מצווה שאינה יכולה להיעשות על ידי אחרים?"

אז אני רוצה להודות לכם על כך שאתם מתייצבים פעם אחר פעם, למרות שאתם יודעים שהממשלה שלנו עושה כל מאמץ כדי לא לגרום לדבר שאתם הכי צריכים – להביא לכם מחליפים. אנחנו צריכים את האחים החרדים שלנו איתנו בצבא, במילואים, בשדות הקרב. ואני רוצה להגיד לכם, המילואימניקים, תודה על שאתם באים לשרת, למרות שאתם יודעים שהממשלה לא עושה מספיק – או לא עושה כלום – כדי לגרום לזה לקרות. תודה לכם.