קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, הצעת חוק-יסוד: כניסה, הגירה ומעמד בישראל, הוגשה על ידי ועל ידי קבוצה של חברי כנסת גם בכנסת הקודמת. כמובן, מי שחתם איתי שני על הצעת החוק הזאת היה ראש המפלגה שלי בצלאל סמוטריץ', ומייד אחריו חתמו חבר הכנסת אמיר אוחנה מהליכוד, היום יושב-ראש הכנסת, חבר הכנסת ינון אזולאי, חבר הכנסת פינדרוס, ואני מקווה שלא שכחתי אף אחד. אולי היה עוד חותם, תכף אני אסתכל. אבל היא הוגשה למעשה על ידי כל הסיעות שהיו אז באופוזיציה, והצעת החוק הזאת נועדה לעשות סדר בסוגיה אולי המרכזית ביותר, שהכי מטרידה את מדינת ישראל, וספציפית בנושא של המעורבות הקשה של מערכת המשפט בקביעת המדיניות, כי אין ספק שדווקא בנושאים הללו יש השקה מאוד ברורה בין שאלת המדיניות לבין שאלת היישום. אה, סליחה, כמובן שכחתי את השר היום עמיחי שיקלי, שגם הוא חתם אז, בכנסת הקודמת.
למעשה, גם בכנסת הקודמת הצעת החוק הזו הייתה אמורה לזכות לתמיכה רחבה של קואליציה ואופוזיציה, בגלל שמי שהציע אותה ומי שהכין את הטיוטות שלה – זה היה עוד בשנת 2018, מי שהייתה אז שרת המשפטים היא אילת שקד – למעשה קונסנזוס רחב העביר כאן בכנסת עוד ועוד חוקים בנושא הגירה, וכל פעם, למרות קונסנזוס מאוד – – –
הצעת החוק אומרת דבר מאוד פשוט: ארץ ישראל היא מולדתו ההיסטורית של העם היהודי; בה קמה מדינת ישראל; מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי; היא חייבת להיות פתוחה לעלייה יהודית; מימוש הזכות הזאת בארץ ישראל הוא ייחודי לעם היהודי; לא נאפשר ולא ניתן לאף מדינה אחרת לקום פה, ולמדינת ישראל נתונה הסמכות לקבוע מי יבוא בשעריה. כמובן, היא פתוחה לעלייה יהודית, לקיבוץ גלויות – וסמכות לקבוע מי יבוא בשעריה. לצערי, כמו שכל מי שמסתובב היום בדרום תל אביב יודע, נלקחה מאיתנו הסמכות הזאת, הריבונית, הבסיסית ביותר.
זו לא תופעה ייחודית למדינת ישראל; כפי שאנחנו יודעים, גם נשיא ארצות הברית הנכנס, הנשיא דונלד טראמפ – נושא ההגירה הבלתי-חוקית עמד בראש מסע הבחירות שלו. האג'נדות שהוא בא לקדם מדברות גם הן על השבת הריבונות לגבול, ולא רק לארצות הברית, זה כמובן גם משבר ההגירה הבין-לאומי.
מתמודדים איתו ומתמודדות איתו – איפה מרב? מתמודדים ומתמודדות. מדינות רבות באירופה מתמודדות עם התופעה הזאת של שינוי דמוגרפי באמצעות הגירה, שמשנה את הזהות הבסיסית של המדינה ומהווה איום. זה כמובן גורר איתו אלמנטים של פשיעה ופגיעה בלכידות החברתית. אנחנו חווים את זה הרבה מאוד גם כשאנחנו במדינות שכבר כמעט הכחידו את תופעת האנטישמיות – פתאום היא קמה ומרימה ראש הפעם במסווה החדש שלה: כביכול אנטי-ציוניות, אבל למעשה קבוצות של מהגרים מוסלמים קיצוניים ג'יהאדיסטיים שמחזירים לרחובות המדינות באירופה או בארצות הברית את האנטישמיות הישנה, הפעם בנופך ג'יהאדיסטי.
התופעה הזאת מתרחשת גם במדינת ישראל. גם במדינת ישראל יש היום אזורים שללכת בהם כיהודי יכול להיות מסוכן עבורך. יש היום במדינת ישראל אזורים שלמעשה כל מי שמסתובב בהם רואה שדמוגרפית, כלכלית, במונחים של פשיעה – כמעט בכל מונח שנרצה – הם הרבה הרבה יותר דומים למדינת עולם רביעי, אפילו לא מדינת עולם שלישי. תופעות שכבר חשבנו שעברו מן העולם מתרחשות אצלנו ברחובות.
מדינת ישראל לא הייתה עיוורת לסכנות הללו. מדינת ישראל העבירה שורה ארוכה של חוקים והחלטות מינהליות. נמצא פה משה ארבל, שר הפנים, חבר הכנסת – או שהתנרבגת? גם חבר הכנסת, והוא יוכל לזכור את כל הפעולות שממשלת ישראל נקטה לאורך השנים כדי להתמודד עם גל ההגירה הלא-חוקי. כולם עד אחד – מנוהל ההחזרה החמה ועד נוהל גדרה–חדרה וכל מיני נהלים שנועדו להילחם בפשיעת מסתננים, וכמובן, גולת הכותרת, החוק למניעת הסתננות, תיקון 3, תיקון 4, תיקון 5 – נפסלו בבית המשפט העליון, למרות שהם עברו פה בכנסת ברוב של 80–90 ח"כים, לפעמים אפילו ביוזמות של חברי כנסת שהם היום באופוזיציה.
לא שאכפת להם. לא שאכפת להם. אדוני היושב-ראש, אני מבקש שתוסיף לי זמן, אתה מפריע לי.
אז אני אומר, הסוגיה של ההגירה וההסתננות הלא-חוקית היא סוגיה אחת, אבל זו לא הסוגיה היחידה שהחוק הזה מטפל בה ונותן לה את המסגרת. אחת מהן – ואני מניח שזו הסיבה שבגללה אני מזהה פה התייצבות של חברי הכנסת מהסיעות הערביות – היא סוגיית מה שמכונה "איחוד המשפחות". חוק האזרחות – הוראת שעה – נותן את המסגרת שבאה ואומרת: מדינת ישראל יכולה לקבוע מקומות, מדינות ואזורים שמי שבא מהם לא יכול לקבל איחוד משפחות, כי אנחנו חייבים להגן על הזהות הדמוגרפית שלנו כאן במזרח התיכון, אחרת לא תהיה לנו מדינה. החוק נותן מענה גם לכניסה של מסיתים ואנשי BDS – כולנו מכירים את פסק הדין בנושא לארה אל-קאסם. הגיעה לפה פעילת BDS – שר הפנים אמר: את לא תיכנסי. באו כל הערכאות ואישרו את ההחלטה שלו, אבל בא בג"ץ והכניס אותה.
עכשיו, אנחנו מבינים מה קורה בעולם, אנחנו רואים מה קורה בקמפוסים בעולם – אנחנו רואים את ההסתה נגד מדינת ישראל, את העובדה שהקמפוסים הפכו למקומות לא בטוחים עבור אחינו היהודים בתפוצות, ואנחנו לא רוצים לייבא את זה לכאן. חוקקנו חוק בנושא הזה, וגם זה בוטל, גם שיקול הדעת הזה נלקח מאיתנו. ואם מדינת ישראל והשרים – שר פנים, שהופקד מטעם מדינת ישראל על שמירת הגבולות שלנו, לא יכול לעשות את עבודתו, כל התופעות הללו מתרחשות אצלנו.
ההצעה גם קובעת עיקרון שאומר: אם נכנסת למדינת ישראל שלא כדין, אתה לעולם לא תקבל פה מעמד. לא תצליח להלבין את עצמך באמצעות כל מיני הליכים מיותרים שמכבידים על המערכות שלנו. ההצעה גם אומרת שמדינת ישראל תנהל את ההגירה שלה, כמו כל מדינה מסודרת בעולם, באמצעות מכסות הגירה. לא כל מי שרוצה להיכנס, נכנס. מדינת ישראל יודעת שהיא מוכנה לקלוט כמות מסוימת של אנשים. כמובן, המכסות האלה לא חלות על חוק השבות. חוק השבות – מדינת ישראל היא ביתו של העם היהודי, לזה אין מכסות. כל יהודי, שיבוא מכל מקום בעולם. גם בשביל זה לא צריך את חוק-היסוד הזה, בחוק השבות זה כבר בפתיח לחוק, אבל כל יהודי מכל מקום בעולם שרוצה לבוא – אין מכסות. אנחנו לא מטילים מכסות במדינת הלאום של העם היהודי על עלייה, אבל לכל כניסה מסוג אחר, התאזרחות וכדומה, יש מכסה שתיקבע בחוק.
גם האפשרות לקבוע מנגנונים אפקטיביים להרחקת מסתננים – יש כמה וכמה חוקים שנמצאים ונדונים היום. צריכים לקבל את המסגרת של חוק-יסוד שמסמיך ומאפשר את הדבר הזה, כדי לוודא שמדינת ישראל תשמור על הגבול שלה. כל הכללים הללו הם כללים חיוניים לשמירת זהותה של מדינת ישראל.
אני קורא לכל סיעות הבית שהזהות היהודית של מדינת ישראל והמאבק הדמוגרפי המתנהל במדינת ישראל ובסביבה חשובים להם, שרוצים שמדינת ישראל תמשיך להיות מדינת הלאום של העם היהודי גם עבור הדורות הבאים – אני קורא לכולם לתמוך בחוק הזה. אני קורא לכולם להחזיר את הריבונות על גבולותיה של מדינת ישראל לידי העם, לידי האזרחים, ולוודא שמדינת ישראל תממש את תפקידה ההיסטורי להיות הבית הלאומי של העם היהודי בארץ ישראל. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
1,066 מילים של שמחה רוטמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.