אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד סגן השרה אורי מקלב, תאונות הדרכים הן מכת מדינה, ואני חושב שאנחנו לא מספיק עושים. הגורם האנושי הוא הבעיה הגדולה ביותר. אני עד להרבה מאוד תשתיות, ותשתיות טובות, אין ספק – יותר גשרים, יותר כבישים עם הפרדה. הדברים האלה נעשים, אני לא אומר שלא, ומשקיעים הרבה מאוד כסף, אבל ההשקעה הטובה ביותר שצריכה להיות, ושם אנחנו לא נוגעים, זה הנושא של החינוך, ואני אומר את זה מתוך ניסיון. בנתניה היו לנו בשנה מסוימת קרוב לתשעה הרוגים, ומה גילינו? שחלק גדול מההרוגים הם אנשים מבוגרים. הלכנו למקומות כמו דיור מוגן, ושם נתנו הרצאות, ומסתבר ששנה ושנתיים אחרי זה קיבלנו הרוג אחד, לצערנו ולשמחתנו, אבל ראינו בדיוק, התמקדנו.
אותו דבר עם הצעירים והילדים הקטנים. חינוך בבתי ספר, מכיתה א' עד כיתה ד' – לעשות את זה עם משרד החינוך, להכין תוכנית, כמו שאנחנו מכירים. לא לקטוף פרחי בר, הנושא של חגורה – אותו דבר, ללמד את הילדים הקטנים מגיל צעיר שההורים יעצרו בעצור, שייסעו במהירות מוגבלת. כל הדברים האלה לא נעשים, לדעתי. צריך להכין תוכנית חינוכית יחד עם משרד החינוך, יחד עם המשרד לביטחון לאומי, ולהיכנס לתוך בתי הספר ולעשות שם תוכנית חינוכית. נושא החינוך לוקח זמן. זה יכול לקחת שנה, שנתיים, שלוש, ארבע, אבל יהיו תוצאות לטווח ארוך, וזה לדעתי הדבר הנכון לעשות במקרים האלה.
דיברת גם על אשכול של 13 ערים. יש בארץ 250 רשויות וקרוב ל-80 ערים, אז זה מעט, אבל צריך לעשות כמובן תוכנית רחבה ולהתחיל ליישם אותה.
235 מילים של אלי דלל. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.