קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, דווקא אני יכולה להבין את הבהלה של חברת הכנסת יוליה. אני יכולה להבין ולהרגיש. אבל הלוואי, הלוואי שכולם בבית הזה יבינו וירגישו וינקטו צעדים אמיתיים. 51 נרצחים בחברה הערבית. מי יודע מי נרצח עכשיו מול משרד הרישוי בחולון? אף אחד לא יודע. עוד כמה דקות נדע את הזהות שלו. זה לא גזרת גורל. זו מדיניות מכוונת. מי שמפקיר את העבודה שלו, והוא אחראי על העבודה הזאת, הוא שותף לתוצר. התוצר הוא מאוד גרוע.
אנחנו לא מדברים על הנרצחים; מה עם המשפחות שלהם, מה עם השכנים, מה עם הקרובים, מה עם אלה שסתם עברו בכביש באותו רגע או נמצאו באותו מקום? תגידו, השתגעתם? השתגעתם? לא יכול להיות המצב הזה. אני אומרת לכם, אישית, אני חוששת. אני חוששת לילדים שלי, אני חוששת ליקרים לי, אני חוששת לחברה שלי. אף אחד אינו חסין. אף אחד אינו מוגן, לא גבר, לא אישה, לא ילד, לא תינוק, לא אישה בהיריון.
איפה אנחנו חיים, איפה? מדינת ישראל, שמתגאה בטכנולוגיה שלה, בשב"כ שלה – אני אומרת לכם שזה טרור פלילי בחסות השב"כ, בחסות השב"כ. כל הזמן עולים לכאן ואומרים: אנחנו רוצים להכניס כל מיני – ולא כי רוצים לקבל כאילו הסכמה של החברה הערבית. אנחנו רואים אתכם, כשקורה מקרה אחר אתם לא שואלים אף אחד. השב"כ שותף למה שקורה. אנחנו שומעים את זה גם מפי בכירים, גם בשב"כ, גם במשטרה. אומרים להם: יש לכם יד נטויה, חופשית, תעשו מה שאתם רוצים, רק תביאו לנו את המידע שאנחנו צריכים, שלא תתקרבו למקומות שאנחנו נמצאים בהם.
אז אני אומרת לכם שוב: אף אחד לא חסין. ושלא תחשבו שאתם חסינים, כי אנחנו חיים אחד ליד השני ואחד בתוך השני. כולם עובדים בכל המקומות. אם רוצים לחסל ערבי בתל אביב במקום העבודה שלו, אז הוא לא נמצא שם לבד – זאת לא צריכה להיות הסיבה כדי להגן על הערבי.
רק משפט אחד, כבודו. הסיבה היחידה שצריכה להיות היא משילות החוק והאזרחות והחיים הקדושים של כולם – כן, של כולם.
313 מילים של אימאן ח'טיב יאסין. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.