החרמת תפילין מתלמיד בבית הספר – פגיעה חמורה בזהות היהודית

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

גלעד, גם אם הוא אפשר את זה, השיח הזה הוא שיח מאוד בעייתי.

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, האירוע שבו תלמיד בית ספר אוהל שם ברמת גן, אוראל מאליק סטרול, הושעה בשל הדרישה להניח תפילין, אינה רק פגיעה בזכותו האישית של אוראל אלא מתקפה ישירה על המסורת והזהות היהודית במדינת ישראל. החרמת התפילין בטענה – ואני מצטטת את המנהל: כאן לא מניחים תפילין, כי כך החלטתי – היא לא פחות משערורייה. מי היה מאמין שדווקא במדינת היהודים, דווקא בתוך מערכת החינוך הישראלית, תלמיד ייענש רק משום שביקש להניח תפילין, המצווה שמלווה ושומרת על עם ישראל זה דורי-דורות?

אוראל נער צעיר, פעיל במנהיגות הצעירה של עוצמה יהודית, עומד במבחן הרוח. נער צעיר שלא נכנע לתכתיבי הניכור והדרת היהדות. במקום להתקפל, הוא יזם דוכן תפילין בבית הספר, קידם את ערכי היהדות בגאווה, והראה לכולנו את כוחה של אמונה ורוח מול הטשטוש, הניכור והניתוק.

מה זה אומר עלינו כחברה? כיצד ייתכן שבמדינת היהודים, במדינה שקמה מתוך ובזכות השמירה על מסורת ישראל והזהות היהודית, מגיע מנהל בית ספר, איש שאמון על חינוכם של ילדי ישראל, ונוטל את האפשרות של הנחת תפילין מתלמידיו? אני שואלת את מנהל בית הספר בכנות: האם אתה יודע מה משמעותן של התפילין? האם אתה מבין שמדובר בקשר העמוק בין אדם לבוראו, בסמל לחיבור בין הלב והמוח לעבודת השם? התפילין הן לא סתם עוד חפץ, הן מייצגות את הברית הנצחית בין עם ישראל לקדוש ברוך הוא, את המחויבות שלנו לזכור את יציאת מצרים ואת קדושת עם ישראל. הן מזכירות לנו שעלינו לשעבד את הלב והמחשבה לעבודת השם. כיצד ייתכן שדווקא סמל יהודי מובהק זה, שיהודים מסרו עליו את נפשם לאורך הדורות, הפך למושא להשעיה במדינת ישראל? זהו תמרור אזהרה חמור. זה ביטוי לאובדן דרך וטשטוש הזהות של מדינת ישראל כמדינת הלאום היהודית. היום זה תלמיד בבית ספר תיכון ברמת גן, מחר זו יכולה להיות כל תופעה אחרת של מחיקת היהדות ממערכת החינוך. אם לא נשים לזה סוף עכשיו, נגיע למצב שבו תלמידים יחששו לשמור מצוות בבתי הספר שלהם, בדיוק כפי שקורה במדינות אחרות בעולם, שבהן יהודים נאלצים להסתיר את זהותם.

משרד החינוך חייב להבהיר חד-משמעית: אסור בשום אופן למנוע מתלמיד להניח תפילין או לבחור לבטא את יהדותו בכל אופן אחר; אסור לאף מנהל או מורה להחרים תשמישי קדושה, ומערכת החינוך בישראל מחויבת לכבד תלמידים שומרי תורה ומצוות.

אני מבקשת לחזק מכאן את אוראל וחבריו, שמייצגים בעיני רבים את דור האמונה והניצחון, דור שמחובר לשורשיו, לזהותו ולמסורת ישראל, ולא מוכן לוותר עליה בשום מחיר. זוהי הרוח שהובילה ושמרה על עמנו לאורך הדורות, וזוהי הרוח שבזכותה ניגאל, בעזרת השם, במהרה בימינו.

לסיום, אבקש להודות לאלחנן שקולניק, יושב-ראש ההנהגה הצעירה של עוצמה יהודית, על חשיפת האירוע הזה והבאתו לידיעת הציבור. תודה רבה.