החרמת תפילין מתלמיד בבית הספר – פגיעה חמורה בזהות היהודית

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, דווקא לא הייתי מצפה מבאי הבית פה שידברו על הנושא הזה. אני חושב שכולנו צריכים להרכין ראש מהבושה ממה שקרה בשבועות האחרונים.

אני מתפלא שחברי כנסת באופוזיציה מתנהגים בצורה שהם מתנהגים בנושא כזה חשוב.

אני יודע מה שאמרתי, ומי שהיה צריך להבין הבין.

לא רק כחבר כנסת, אלא קודם כול כיהודי – –

– – יהודי שכואב לו, יהודי שמתקשה להבין איך במדינת היהודים, במדינה שהוקמה כדי להיות בית לעם היהודי, יש תלמידים שנאלצים להסתיר את התפילין שלהם. תלמידים שרוצים, מבקשים, כמהים להניח תפילין, ובמקום לקבל עידוד וגאווה – נתקלים באיסורים, בהנחיות מגבילות, במנהלים שמבקשים מהם: אל תעשו את זה פה, או אוסרים עליהם לעשות את זה בבתי ספר. חברי הכנסת, אני שואל אתכם, איך זה ייתכן?

בשבועות האחרונים כולנו ראינו את המראות שמרטיטים כל לב יהודי, את החטופים שחוזרים. ראינו אותם חוזרים לחיק משפחותיהם, חוזרים לעם שלהם. ומה הדבר הראשון שהם מבקשים? תפילין, תפילה, קידוש, את הקשר הזה עם העם היהודי. אפילו מי שלא היה מאמין מעולם, ברגעי האימה הגדולים ביותר מצא את עצמו לוחש שמע ישראל. והינה אנחנו כאן, במדינה שלנו, מדינה יהודית – ואוראל, שהבטחתי לו היום שאני אהיה הפה שלו פה, תלמיד תיכון פשוט, מוצא את עצמו נאבק, כן, כן – –

– – נאבק כדי להניח תפילין בבית ספר במדינת היהודים; לא במדינה זרה, לא בגולה – כאן בבית שלנו. ואני אומר לכם, זה לא פחות משערורייה.

אני לא מדבר עכשיו על פוליטיקה, אני מדבר על הזהות הכי בסיסית שלנו; אני מדבר על מה שהחזיק אותנו כעם אלפי שנים; אני מדבר על הקשר הכי עמוק שיש לנו עם עצמנו, עם המסורת שלנו, עם ההיסטוריה שלנו, עם האבא שלנו ועם האבא של האבא שלנו, עד הר סיני.

ואני לא יכול שלא להזכיר כאן את אלי שרעבי, גיבור ישראל, איש שעבר את התופת של 7 באוקטובר, איבד את כל עולמו ברגע אחד, עמד פנים מול פנים מול הרוע הכי טהור שהכרנו, ומה שהחזיק אותו שם בשבי, בתופת, זה האמונה. הוא עצמו סיפר: אני לא הייתי אדם מאמין, אבל שם בתוך החשכה, בתוך גיא הצלמוות, התפילה הייתה האור היחיד. כל יום מחדש הוא לחש שמע ישראל, כל יום הוא החזיק בתפילה כמו גלגל הצלה.

אני כבר מסיים. אז תגידו לי אתם, איך זה הגיוני שבמדינה של העם הזה תלמיד יהודי צריך להתחנן כדי להניח תפילין? איך יכול להיות שיש בתי ספר שמונעים מהילדים שלנו את הזכות הכי בסיסית, הכי יהודית, הכי פשוטה?

ולכן אני מבקש, חברים, יש רגע שבו אנחנו צריכים לבחור איזו מדינה אנחנו רוצים להיות. הרגע הזה הוא עכשיו. רוצים מדינה יהודית? בואו נתחיל בלהיות יהודים, בואו נתחיל בלהפסיק להתנצל על מי שאנחנו.

בואו נתחיל מלהניח בגאווה בכל מקום, בוודאי בבתי הספר שלנו – –

– – כי מדינה יהודית היא לא סיסמה.

מדינה יהודית היא זהות, היא שורשים, היא תפילין. תודה רבה.