קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, היום הזה שבו אנו מתכנסים כאן הוא לא עוד יום שגרתי. היום אנחנו עוצרים רגע כדי לומר מילה אחת: תודה – תודה לאנשים ולארגונים שמדי יום עושים את הבלתי-ייאמן בשקט, במסירות, בצנעה ובאהבה אין קץ. אלה הם האנשים שלא מחכים לצלצול הפעמון כדי לפעול אלא יוצרים אותו בעצמם – פעמון שמעיר את כולנו ומזכיר שיש עוד דרך ארוכה לעשות, עוד ידיים לחבק ועוד לבבות לחמם. היום אנחנו מצדיעים לגיבורי הנתינה, אותם ארגונים שמחלקים מזון, אך למעשה מחלקים הרבה הרבה יותר מהמזון עצמו: הם מחלקים תקווה, אנושיות ואהבה אמיתית.
בפרשת וירא בספר בראשית מתואר אבי האומה אברהם אבינו, שקיבל את שלושת המלאכים והוא לא ידע שהם מלאכים. הוא לא חיכה שיבקשו ממנו עזרה, הוא לא שאל שאלות – הוא פשוט פעל, הוא רץ לקראתם. כתוב: "ויָרׇץ לקראתם מפתח האֹהל". הוא מציע להם מים, לחם, סעודה מלאה ומקום לנוח. אברהם אבינו מלמד אותנו שהחסד הוא לא רק מעשה טוב, הוא דרך חיים.
התורה מצווה עלינו "ואהבת לרעך כמוך". זו לא רק סיסמה, זו קריאה לפעולה לראות את האחר ולהתגייס לעזור בלי שום תנאים. וזה בדיוק מה שעושים הארגונים גיבורי הנתינה. הם לא מחכים שמישהו ידפוק בדלת; הם עצמם יוצאים לרחובות, לשכונות, לבתים עצמם, ומושיטים יד לכל מי שזקוק.
בואו נודה על האמת, הנתינה היא לא רק חסד, היא גבורה של ממש. הגיבורים האמיתיים של החברה הישראלית הם לא בהכרח אלה שיש להם הכי הרבה, אלא דווקא אלה שנותנים הכי הרבה, אלה שקמים כל בוקר עם מטרה אחת: להפוך את המדינה למקום טוב יותר, בכל דרך ובכל אמצעי. הם לא עושים את זה בשביל כותרות בעיתון או פרס בכנסת; הם עושים את זה כי הם יודעים שכל חבילת מזון, כל ארוחה חמה, כל חיוך שהם מעניקים למי שנמצא מולם, הם עולם ומלואו. הם יודעים שהמציאות לא מושלמת, אבל הם בוחרים להיות האור שבתוך החושך.
מכאן, מהבמה חשובה הזו, אני ועוד ארגוני מזון מקדמים דרך משותפת, מקדמים חקיקה שתעגן את הזכות למזון כזכות יסוד בסיסית במדינת ישראל. לא ייתכן שמדינה שנבנתה על יסודות של צדק, יהדות ושוויון לא תעגן בחוק את הזכות למזון עבור כל אזרח ואזרחית במדינה. החקיקה הזאת תעמוד בשורה אחת עם המאבק הלאומי למיגור העוני, עם חלוקת תווי המזון ועם שלל הפעולות שמובילה מפלגת ש"ס בראשות יושב-ראש התנועה הרב אריה דרעי שליט"א למען השכבות החלשות, כי אצלנו בש"ס הדאגה לחלש ולנזקק אינה רק סיסמה – היא נר לרגלינו, היא המחויבות שלנו לעשות את הדבר הכי חשוב שיש: לעזור לאנשים החלשים, לאנשים השקופים. זה מה שהורה לנו וחינך אותנו מורה דרכנו, ענק שבענקים, אביר הרועים, הגאון הרב עובדיה יוסף, זכר צדיק וקדוש לברכה.
מה זה אומר לגבינו? זה אומר שהנתינה היא לא רק זכות, היא גם חובה. כל אחד ואחת מאיתנו יכול להיות חלק מהשינוי הזה. לא צריך להיות עשיר גדול, לא צריך להחזיק בתפקיד רשמי גדול – צריך רק דבר אחד: לב פתוח ורצון טוב. אפשר לתרום מזון, אפשר להתנדב בזמן הפנוי שיש לכל אחד, ואפשר פשוט להפיץ את הבשורה על העבודה האדירה שעושים הארגונים האלה. רוב האנשים בארגונים האלה הם לא אנשים עשירים, אבל אלה אנשים שחרתו על דגלם לעזור לשני, לעשות עוד טוב.
אני כבר מסיים, אדוני היושב-ראש. כי בסופו של דבר הנתינה היא לא רק מה שאנחנו נותנים אלא מה שאנחנו הופכים להיות בזכותה. הנתינה מזכירה לנו שאנחנו לא לבד אלא חלק מקהילה אחת גדולה.
אז היום הזה, יום ההוקרה, הוא ההזדמנות שלנו לומר לכם, גיבורי הנתינה, תודה – למתנדבים שמקדישים מזמנם; לתורמים שמעניקים מכספם; למנהלי הארגונים שמובילים את כל זה במקצועיות, בכבוד ובאהבה גדולה. אתם, גיבורי הנתינה, ההוכחה החיה לכך שאפשר לשנות, אפשר להציל, אפשר להפוך רעב לשובע ובדידות לתקווה. תודה לכם על כל מה שאתם עושים. אתם לא רק מחלקים מזון, אתם מחלקים אור, תקווה ואהבה. אתם מזכירים לכולם שהעולם יכול להיות טוב יותר, אם רק נבחר להיות הטוב הזה בעצמנו. תודה רבה.
614 מילים של אברהם בצלאל. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.