קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אני יניב רוסו, אבא של אופק, לוחם שייטת 13, שנהרג שישה ימים לאחר יום הולדתו ה-21, שלושה חודשים וחצי לאחר שסיים את המסלול המפרך של היחידה.
המוטו שאופק אימץ לעצמו היה "הכול או הכול", והוא החיל אותו על כל דבר שהוא עשה. אופק היה איש של ערכים, מוסר, יושר, כנות, אמינות, נחישות ודבקות במשימה. 7 באוקטובר תפס את אופק בכוננות בבסיס. הוא הוקפץ עם חבריו לקיבוץ בארי, הם נלחמו בעוז ובגבורה, חיסלו מחבלים וחילצו משפחות. אופק נהרג לפנות בוקר ביום המוחרת כאשר זינק לטפל בפצוע.
מותו של אופק, כמו גם מותם של 1,850 אזרחים, חיילים ואנשי כוחות הביטחון שנפלו, מחייב הקמת ועדת חקירה ממלכתית. כמו כולם גם אני הייתי עד להידרדרות במצב הפנימי במדינה – כיצד ממשלה אינטרסנטית, חסרת אחריות, חסרת ערכים ובעיקר חסרת רסן ניצלה את הכוח הלגיטימי שקיבלה מהבוחר כדי להחריב את המדינה צעד אחר צעד בנחישות מוחלטת; כיצד ראש אותה ממשלה תמרן וניווט את הספינה השוקעת למקומות מבטחים עבורו. ראיתי ונחרדתי. חששתי מאסון שעתיד לבוא, והוא בא.
אני, כאב שכול שאיבד את היקר לו מכול, זכאי לדעת מה היו הנסיבות שהביאו לפרוץ המלחמה הזאת ולאוזלת היד המדינית והצבאית שנתגלתה במלוא עליבותה. אני יחד עם 1,500 משפחות מועצת אוקטובר דורשים לדעת מי היו האחראים לה. הם יצטרכו לתת את הדין. המדינה הזאת לא תוכל להשתקם כל עוד האמת לא תצא לאור, ועד שהאשמים במחדל הנוראי בתולדות המדינה ישלמו את המחיר על פשעם. תודה רבה.
230 מילים של שלי טל מירון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.