תביאי לי גם.
אדוני היו"ר, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, היום חבר הכנסת עופר כסיף העלה את הציוץ הבא: "גם החטופים הפלסטינים מעונים וסובלים על לא עוול בכפם. את כולם עכשיו". באיזשהו שלב הבית הזה צריך לעשות לזה סוף.
דווקא כן. אבל לא יכול להיות – הינה, טלי, אני מרים לך את הכפפה. ביחד איתך. צריך לעשות את זה עכשיו.
לא יכול להיות שיהיה חבר כנסת בבית הזה שיגיד דבר כזה, וישווה בין חטופים לבין אסירים מתועבים שלקחו חלק – – –
עוד פעם אני אומר. גם חתמתי לך על מה שאתה מקדם, וגם הצבעתי על הקודם. אבל זה לא קשור. זה לא קשור. אנחנו מתקדמים הלאה.
אנחנו מתקדמים הלאה.
אביחי, אנחנו נתקדם הלאה או שאתה תחיה בעבר? אז אני שואל – – –
אני איתך. הינה, אני כבר אומר.
ועכשיו אני אומר לכם בבית הזה – לא יכול להיות שיהיה חבר כנסת בבית הזה שיפעל אקטיבית נגד חיילי צה"ל, שישווה בין חטופים לבין מחבלים, יקבל כסף ממיסים של אזרחי מדינת ישראל, ואנחנו נעבור על זה לסדר-היום. יש שלב שהבית הזה צריך להתאחד כולו ולהגיד: עד כאן. זה יהיה בדיוק השלב הזה. ואני כבר אומר לכם: אני לא אתן לזה יד. תודה רבה.
193 מילים של רון כץ. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.