קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אני רוצה לדבר על הסיכה הזו שיש לי. ואם יש חברי כנסת אחרים שרוצים, אז אני אתן להם. הסיכה הזאת היא סיכה שקיבלתי ממשפחה שכולה, מסנדרה. סנדרה היא אימא של תומר קרן, זיכרונו לברכה. תומר היה לוחם בגדוד 51 של גולני, וב-19 בספטמבר 2024 הוא נהרג מירי של טיל נ"ט של חיזבאללה בצפון. סנדרה, אימא שלו, החליטה לעשות סיכה, ואם אתה רואה, יש כאן לב שבור בצבע חאקי וגם סוג של מגן דוד. פגשתי אותה ביום חמישי בחיפה, והבטחתי לה שאני אענוד את הסיכה, כמובן לצד סיכת החטופים. הייתה לנו שיחה מאוד מאוד טובה. ביקרתי אותם גם בשבעה של תומר. תומר נהרג שבועיים אחרי שמלאו לו 20. הוא היה צופיפניק מושבע, היה פעיל מאוד בצופים, גם כמדריך וגם כחניך. החלום של תומר היה לשרת בגולני, והוא הגשים אותו כשהוא הצטרף לגדוד 51. הוא זוהה ישר כמפקד, והיה אמור גם להתחיל חודש אחרי קורס מ"כים, אבל לצערנו הוא נהרג.
סנדרה מנסה למלא את הימים בהנצחה – אתה יודע טוב מאוד מה זה הנצחה של חיילים – וזה מה שבעצם משאיר אותה כל הזמן עם ראש מעל המים. ולכן היא החליטה לעצב את הסיכה. היא אמרה שהיא יודעת כמה המאבק למען השבת החטופים חשוב, ויחד עם זאת חשוב גם כל הזמן לציין את גבורתם של החיילים, שהרבה בזכותם אנחנו מצליחים להחזיר את החטופים שלנו הביתה.
אז אני רוצה להגיד לסנדרה: הבטחתי לה, וגם לעמית, אבא שלו, שכל חברי הכנסת שרוצים לענוד את הסיכה ולהזדהות עם המשפחות השכולות – הפניתי אותה גם לאלי בן שם, יו"ר יד לבנים; הפניתי אותה גם ליואלי, שהוא המנכ"ל של עמותת גולני, כדי שכמה שיותר אנשים יזדהו וישימו את הסיכה הזו. אני יודעת שגם אוחנה קיבל אותה, וגם אחרים.
אני אביא גם לך. אני חושבת שאנחנו צריכים כל הזמן לזכור ולא לשכוח את הלוחמים שבאמת חירפו נפשם למען הצלת החטופים, אבל גם למען התקומה של העם הזה.
הכרתי משפחה אוהבת ותומכת. הם נשארו עם בן אחד, שגם קוראים לו בן. ומכאן, אני מניחה שבשם כולנו, אנחנו נמשיך לחזק את המשפחות השכולות ולא לשכוח אותן, וגם אחרי השבעות, להמשיך ולהנציח את האהובים שלהם. תודה.
341 מילים של מירב בן ארי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.