קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, יושב-ראש הוועדה לביטחון לאומי, כבוד השר, דבר ראשון תודה רבה, חבר הכנסת פוגל, שהבאתם את היום המיוחד הזה. יום זה מעט, היינו יכולים לעשות חודש של הערכה לכוחות הביטחון הלאומיים וההצלה. כוחות הביטחון וכוחות ההצלה הם מקור לגאווה לא רק בישראל אלא בכל העולם. הפעולות ההירואיות המיוחדות ידועות בעולם, וביום הזה אני רוצה במיוחד לציין את אלה שאפשר לומר שזה לא התפקיד שלהם, ולמרות זאת הם עושים את זה.
לכן אני רוצה לדבר על המתנדבים, שאני חושב שהיום הזה צריך להיות במיוחד להם. כל אחד ואחת מהמתנדבים והמתנדבות – מגיעה להם כל ההוקרה. כשאנחנו מדברים על ארגונים, הארגונים האלה בנויים מבני אדם ואנשים שעוזבים באמצע היום, באמצע הלילה, עוזבים את העבודה, עוזבים את הילדים, עוזבים את הבית, עוזבים את המשפחה ורצים להציל נפשות. הדבר קיבל ביטוי עוד יותר חזק בתקופת המלחמה כשפשוט הסתכנו, דברים שראיתי במו עיניי – חברים באיחוד הצלה שנכנסו לתוך שטח אש והצילו חיילים והצילו אזרחים.
אני רוצה לחלוק איתכם סיפור קטן שקצת מראה את גודל הדברים שהאנשים האלה לוקחים על עצמם. באותו יום מר הייתי בנתניה, בקהילה שלי – אני לא גר בנתניה, אבל לכבוד החג נסעתי – וברגע שפרצה המלחמה באתי לבית חולים לניאדו כדי לראות במה אפשר לעזור, והיינו שם ביחד בזום עם משרד הבריאות באמצע החג. ועומד שם בצד אברך – אני לא מכיר כל כך את כל הצעירים בקהילה – קוראים לו משה רייכמן, ותוך כדי דיבור מדברים על מנות דם, שיצטרכו מנות דם, ואני שומע את האברך הזה אומר בשיא הפשטות: אני יכול לארגן 4,000 מנות. אני שמעתי את זה – אני לא יודע אם אנשים קולטים באיזה מספר מדובר. ואני אפילו לא שאלתי אותו: תגיד לי, 4,000 ביום אחד אתה יכול לארגן? כן, בפשטות. הוא נכנס לקריית צאנז ומכריז ברמקול שהוא צריך מנות דם, והוא יודע בפשטות שאנשים ונשים יעמדו בתור ויתרמו, אין לו אפילו ספק בזה. הפשטות של המילים האלה, ההתנדבות, פשוט הפעימה אותי, איך הוא לוקח את זה כמובן מאליו שזה מה שיקרה.
אני לא חושב שדווקא קריית צאנז היא ייחודית בדבר הזה, אבל זה רק מראה את רוח ההתנדבות. וכשאני שומע את זה – רק להגיד את השמות, איחוד הצלה והצלה, אנשים שאני רואה אותם. היום בבוקר, כשנסעתי בדרך, אז לא עלינו הייתה תאונה בדרך. אני רואה אמבולנס של איחוד הצלה בצד הזה, אמבולנס של איחוד הצלה בצד הזה. מפעים עד כמה אנשים מוכנים לנדב, ובאמת מגיעה להם כל ההוקרה על הדברים האלה. ואני במיוחד רוצה לציין – ואולי זה לא פופולרי, אבל אני רוצה לציין את הציבור החרדי, כי אני רואה שלפי המספרים שיש בלשכה לסטטיסטיקה, מעל 200,000 מתנדבים יש בציבור הזה. אני חושב שזה ראוי לכל הערכה. דבר כזה אין בשום מקום בעולם, כל כך הרבה אנשים שמתנדבים מתוך קהילה אחת, אנשים שבאמת עוזבים הכול ועל בסיס יומי מתנדבים.
אני בפירוש עוד פעם מודה לך, חבר הכנסת פוגל, שעשית את היום המיוחד, ולך, כבוד היושב-ראש, שאישרת את היום הזה, כי באמת זה יום שראוי לציין. ואם מותר להגיד גם קצת בגאווה יהודית, ולדעת שאנחנו חיים בקהילה ובעם כזה שכל כך מתנדב, ומקיימים כאלה דברים מיוחדים. אני יכול לעמוד פה שעה ולספר. רק להזכיר את עזר מציון, לדוגמה, ארגון של 700,000 קריאות בשנה – אלה מספרים מדהימים, אנשים שקצת מכירים את הנושא, וכן הלאה וכן הלאה. ההתנדבות הבלתי-פוסקת מכל הכוחות, כוחות הביטחון וכוחות ההצלה – באמת אתם גאוותנו, ואנחנו ממש מאושרים שאנחנו יכולים לציין את היום הזה עבורכם. תודה רבה.
548 מילים של משה רוט. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.