קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, היום אנחנו מציינים את יום ההוקרה למפקדים ולכוחות הביטחון הלאומי שלנו. אני לא יכולה לפתוח את דבריי בלי לציין את 827 החללים שנפלו בהגנה על המדינה ועל העם מאז אסון 7 באוקטובר, לפני 15 חודשים. המספר הזה הוא לא רק קשה לעיכול, הוא בלתי נתפס: 827 גיבורים, מהם 435 נרצחו, נאנסו, נטבחו, נשרפו, נשחטו, במהלך מתקפת הטרור האכזרית.
אני רוצה לנצל את הבמה הזאת ולפנות אל המשפחות השכולות, אלו שהצטרפו במלחמה האחרונה והמשפחות שכבר שנים הן חלק ממעגל השכול והכאב. אני לא חושבת שיש מילים שיכולות למלא את החור בלב של המשפחות. אני לא מאמינה שיש איך לתקן את השבר הפנימי הגדול. אפילו לשאת את עול השכול הכבד אין בידינו לסייע לכם. אבל אני כן יכולה להגיד דבר אחד: אנחנו, אני ושותפיי לדרך, אזרחי המדינה כולם, אנחנו לא עוזבים אתכם. אתם לא לבד.
ולכם, המפקדים, הלוחמים, הלוחמות, השוטרים, השוטרות, לוחמי ולוחמות האש, אנשי שירותי ההצלה, הצלת החיים, אנשי קהילת המודיעין על כל זרועותיה, אתם נושאים על כפיכם את ביטחונה של מדינת ישראל. בזכותכם אנשים חיים כאן לא רק בביטחון אלא גם בתחושת ביטחון. זוהי תקופה מורכבת ברמה הביטחונית, כמו גם הציבורית והחברתית. יש שבע חזיתות פעילות, 100 חטופים וחטופות, אחים ואחיות שלנו, במנהרות החמאס, ואיומים קיומיים על מדינת ישראל. אבל הודות למפקדים שמגלים אומץ לב, דבקות במשימה וחוכמה טקטית, שהיא מודל לחיקוי בכל העולם, אנחנו יכולים להתגבר על כולם, ומעל הכול – נוכל להחזיר את אחינו ואחיותינו המוחזקים בשבי החמאס.
"לא די שידע המפקד את מלאכתו. עליו להיות אוהב את האדם, שחיי הפקוד שלו יהיו יקרים לו והחייל שנשלח אליו יהיה יקר לו, שיאהב אותו. רק מפקד כזה ימצא בפקודיו מסירות הנפש שתוליכם לכל אשר ישלח אותם. אם המפקדים יעוררו האמון, הדבקות והאהבה בחיילים שלהם – אזי תדע כל אם עבריה כי הפקידה גורל בניה בידי המפקדים הראויים לכך" – ואני אוסיף גם את בנותיה ואת שותפי הגורל שלנו מהחברה הדרוזית, שהקריבה ומקריבה כל כך הרבה עבור המדינה. את המילים האלה אמר ראש הממשלה הראשון דוד בן-גוריון, זיכרונו לברכה. איני יודעת מה עבר בראשו באותם ימים, אבל כשנשא את הנאום שממנו ציטטתי – זה קרה בשנת 1963 – אני בטוחה שאיש לא חשב אפילו בסיוטים הקשים ביותר שלו שבשנת 2023, שערי הגיהינום ייפתחו עלינו, ושאחרי עשורים של גבורה ותושייה, יגיע המבחן האולטימטיבי שיבדוק כמה צדק כבר אז.
ואתם, מפקדים, לוחמים ולוחמות בכל החזיתות, באוויר, בים, ביבשה וגם באלה האזרחיות, לא רק שהוכחתם את צדקתו של ראש הממשלה הראשון, אפילו התעליתם על חזונו. לא רק שהבסתם את האויב בכל חזית שבה נתקלתם, עשיתם מעל ומעבר לכל דמיון נגד אויבים מרובים שנערכו למלחמה הזאת במשך שנים ארוכות. מבצעים, פעילויות, תוכניות שיכלו למלא אלפי תסריטים של סרטים, שאיש לא יכול היה להאמין שהם סיפור אמיתי. אני מצדיעה לכוחות הביטחון הלאומי. אזרחי ישראל כולם עומדים מאחוריכם, מצדיעים לכם, מחבקים אתכם ותומכים בכם.
אני רוצה לסיים בתפילה קטנה מתוך ספר תהילים, ברכה שאתם מגשימים כל יום מחדש: "ה' עז לעמו יתן, ה' יברך את עמו בשלום". אני רק רוצה להגיד מילה על גבורת הנשים שהייתה במלחמה הזאת – וגם חבר הכנסת פוגל ציין את זה בנאומו. אנחנו מאוד גאים בלוחמות שלנו בכל המערכות ובכל כוחות הביטחון. במלחמה הזאת יותר מתמיד הייתה שותפות נשית מלאה בגבורת המלחמה, גם במשטרה, גם בצה"ל, בכלל בכל כוחות הביטחון, וגם להן אנחנו מצדיעים מכאן. תודה רבה.
535 מילים של שלי טל מירון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.