יום הוקרה למפקדים ולכוחות הביטחון הלאומי

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. הרשה לי רק לנצל את ההזדמנות ולפתוח את ציון היום המיוחד הזה בהבעת תנחומים למשפחות שלושת נרצחי הפיגוע ולמשפחותיהם של שני המפקדים שנהרגו ברצועה, לאחל החלמה מהירה לפצועים ולהביע תקווה כי 100 החטופות והחטופים ישובו אלינו במהרה.

אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, כנסת נכבדה, זהו אומנם יום מיוחד, אך את ההוקרה וההכרה לכוחות הביטחון מן הראוי להזכיר לעצמנו מדי יום. ב-7 באוקטובר 2023, כ"ב בתשרי התשפ"ד, שמחת תורה, החלו להירשם פרקים חדשים של אומץ, גבורה ומנהיגות ביחידות המבצעיות לביטחון לאומי. ברגעי החולשה והפחד, בשעות האי-ודאות והכאוס, בימים של לחץ ועומס, בשגרה של מצב חירום ובמציאות של מלחמה, זכינו לגלות גברים ונשים לובשי מדים שמחויבותם לאזרחים ולתושבי המדינה תהיה למופת ולמודל הראוי לחיקוי לדורות הבאים.

המלחמה, אדוני היושב-ראש – אני מניח שאני לא מספר לך משהו חדש – היא עניין קשה ואכזרי בעיקרו, מלווה בהרבה דם ודמעות. אך דווקא במלחמה זו, שעדיין נמשכת, באו לידי ביטוי גילויים מופלאים ונדירים של אומץ לב וגבורה, בצידם של גילויים אנושיים של אחווה, רעות ואפילו חמלה ומוסריות. המנהיגות, כך למדנו כולנו, היא קודם כול עשייה. היא לא ניכרת במילים אלא בפעולה במציאות שתכליתה לנצח את הפחד. שוטרים ושוטרות במשטרת ישראל, לוחמות ולוחמי מג"ב, יצאו – כך לפחות אני מרגיש – כמו מתוך לוע של תותח להגן על תושביהם ויישוביהם, לחלץ חוגגים ממסיבת הנובה, לחסום צירים כדי למנוע אסון גדול עוד יותר וכדי להציל חיים. מפקדי משטרה ומפקדות הלכו בראש; חלקם נהרגו תוך כדי לחימה. שוטרות ושוטרים גילו אומץ לב יוצא דופן. הם לא חשבו על הסיכון; הם היו נחושים לקיים את שליחותם וחובתם לתושביהם. הם הסתערו מול מחבלים רוצחים מצוידים היטב, ולמרות נחיתות מספרית, הצליחו לחסלם ולמנוע טבח נוסף וכיבוש יישובים נוספים.

חבריי חברי הכנסת, לוחמי הכליאה ומפקדיהם נאלצו מעכשיו לעכשיו לתת מענה רב-ממדי שלא היה חלק משגרת יומם: להביא לכליאת אלפי אסירים ביטחוניים, רוצחים מתועבים; להקים יחידות לאיסוף מידע מודיעיני קריטי להמשך הלחימה ולשחרור החטופים; לאפשר גידול משמעותי ומאסרים ומעצרים פליליים. על כל אלה, כמו תזמורת מיומנת, כתבו בשירות בתי הסוהר לחנים חדשים, שאפשרו לכל השותפים בצה"ל ובשב"כ להוציא לפועל במשותף מנגינה מנצחת.

בפעם הראשונה – ולא היחידה – נדרשו לוחמי האש לפעול תחת אש בתוך גבולות המדינה וגם בשטח האויב. הם לא הרהרו ולא ערערו. הם יצאו בכל פעם מחדש, ביום ובלילה, לכבות שרפות – מאות שרפות – לחלץ ולהציל מאות אזרחים וחיילים. הם לא ויתרו. הם זכרו את הסיבה שלשמה הוכשרו והוכנו, גם אם אף פעם לא בהיקף וברמת הסיכון שנתקלו בה.

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, יש מצבים שבהם צריך מפקד לבחון מחדש את הנחות היסוד שלו, להעז ולקבל החלטות שישנו את מצב היחידה שלו מן הקצה אל הקצה. זה לא דבר פשוט. הרבה אנשים רגילים לשגרה ולידוע, וחוששים משינוי משימה או משינוי תרגולת ידועה. זה דורש יכולת להגדיר סדר עדיפויות, לוותר על החשוב לטובת החשוב יותר; זה דורש סבלנות, כי את המחירים מרגישים מייד, אבל לוקח זמן עד שרואים את התוצאות. דרוש אומץ לב כדי לקחת סיכונים ולקבל החלטות, והחשוב יותר – היכולת לבצע הלכה למעשה.

גילויי מנהיגות ואומץ, ראשיתם ברוח וסופם ברוח. התעלותם של ראשי המשטרה ומג"ב, של לוחמי האש ולוחמי הכליאה, לא נוצרו בזכות המדים אלא בזכות התודעה של שליחות עליונה, של הכרה בצדקת דרכנו, של מחויבות עמוקה לאזרחי המדינה, גם במחיר חייהם, ולמען זכותו של עם ישראל לחיות את חייו במדינתו בשלום, בשלווה ובביטחון. זה דורש מנהיגות, ומפקדי הכוחות המבצעיים של הביטחון הלאומי הוכיחו כי הם מסוגלים לסוג כזה של מנהיגות. עם ישראל מודה להם, והיום כנסת ישראל מוקירה אותם.